עולמו המקביל של יוסי ביילין

הד"ר לפרגמטיזם פוליטי יוסי ביילין העניק למעריב  ראיון נוקב בו הוא חשף רבות מעמדותיו המוכרות והמוכרות פחות, באופן שמעניק לו מקום מכובד ביותר בפנתיאון של מושאי בלוג זה.

כך למשל, יחסו לשורשי הטרור החמאסי:

"חמאס בבסיסו הוא לא ארגון טרור. הם השיגו הרבה הישגים בזכות המערכת הסוציאלית שהקימו, שבאה למלא את החלל שהותירה הרשות הפלסטינית. בזמנו, השייח יאסין נכנע לתביעות של הדור הצעיר בחמאס לעסוק בטרור"

יאסין המסכן. שנים רבות כל כך של עמל סוציאלי הלכו לטמיון כאשר לעת זקנתו הוא נאלץ להיכנע לתביעות של הצעירים. הרי הוא כשלעצמו מתנגד באופן עקבי לטרור, ואולי אף זכאי לתואר 'מתון'.

העובדה שבמקביל להקמתם של מתנ"סים וייסוד שיעורי פסנתר לנוער הקים יאסין עוד בראשית שנות השמונים קבוצות חמושות שנועדו "לחסל את מדינת ישראל ולהקים תחתיה מדינה אסלאמית", היא כנראה חסרת חשיבות (כאן, עמ' 16-17).

יאסין נדחף בידי הדור הצעיר שלו

אגב, התזמון של ההתארגנויות המוקדמות של שיח' ג'יין אדאמס העזתי, מעיבות במשהו על הקביעה האנטי-הסטורית הבאה:

"מי שפתח את הגל הגדול של הפיגועים באמצע שנות התשעים היה ברוך גולדשטיין במערת המכפלה"

את המשפט הזה אפשר להצדיק רק על ידי פלפול כבד בפירוש המילים 'גל גדול', ו 'אמצע שנות התשעים'. כלומר, אם מגדירים 'גל גדול' אוטובוסים שמתפוצצים בתדירות גבוהה במרכזי ערים, ואם אנחנו מוגבלים לאמצע שנות התשעים אז אפשר לדמיין את טבח גולדשטיין כטריגר של הטרור הפלסטיני.

אין בזה הרבה היגיון, ובהתחשב בעובדה שמהסכמי אוסלו ועד לטבח גולדשטיין נרשמו כ25 הרוגים מטרור פלסטיני, גם אין לזה הרבה משמעות.

כמובן שתפיסות אלו מובילות לקביעות המוכרות עד בכי ש

"גם אנחנו מקדשים אנשים שעסקו בטרור בצד שלנו, אליהו בית צורי, למשל ... היה טרוריסט. היו כאלה שהרגו ערבים, בריטים וגם יהודים. חלקנו על דרכם, אבל לא ביטלנו את המוטיבציה הלאומית שלהם"

ההשוואה הזו מתקיימת רק כאשר מתעלמים מהגורם הכול-כך לא נוח הזה שנקרא הקשר. הכנסה של אלמנטים כמו מטרת הפעולות, היקפן, תזמונן והאידיאולוגיה שמאחוריהן (שפעמים רבות נטתה לקומוניזם ולא ללאומיות) הופכת השוואה כזו להגיונית כמו טענה שרמזור אדום הוא פגיעה בחופש העיסוק.

לאור הנחותיו הכפייתיות משהו של ביילין, ניתן להבין את האופן בו הוא רואה את המנהיגים שבצד השני:

"אבו מאזן מדבר על השאהידים. הוא לא מרוצה מהמחבלים המתאבדים, הוא מתנגד לזה, אבל הקולקטיב הפלסטיני לא יכול להיות נגד"

החזרה הלעוסה כל כך על הטענה שהתמיכה בטרור נעשית 'לצרכים פנימיים' הפכה כבר מזמן להעלאת גירה. בהתחשב באופן שבו אבו מאזן מדבר בעניין ובכמויות הכספים והתמיכות שהוא מעניק לטרור, ההצגה שהוא עושה לצרכי פנים משכנעת כל כך עד שרק מתי מעט בעלי תואר דוקטור מסוגלים לראות את האמת מאחורי המסכה.

באופן זה לא תהיו מופתעים מהדובדבן שבקצפת:

"ברגותי הוא מנהיג פוליטי, לא טרוריסט. גם אם הוא הוביל לשימוש בטרור והיה האחראי לאינתיפאדה השנייה. מבחינתי, הוא מנהיג פרגמטי שסטה מהדרך"

האדון כל כך משוכנע בעולמו הרצאיונאל סוציאליסטי, שאפילו אם אתה מוביל את אחד מגלי הטרור והרצח הנוראיים ביותר של המאה העשרים ואחת, אתה עדיין לא תהיה אלא אחד 'שסטה מהדרך'.

אם לשכל הישר היה ייצוג משפטי, הרי שראיון זה היה עילה לתביעת אונס.

"ב' זה בנייה לא חוקית" - מי אשם במחדל הבנייה במגזר הערבי? (מאמר אורח יעקב דוד פישר)

אחת הטענות החוזרות ונשנות בשמאל על הבנייה הערבית הבלתי חוקית היא שהם לא אשמים. מי שאשמים הם כמובן רשויות המדינה 'הגזעניות', אשר אינן מתכננות, וכמובן לא מאשרות למועצות המקומיות הערביות תוכניות מתאר לישובים שלהן.

האחרון שהעלה את הטענה הזו הוא הבלוגר השמאלני שלום בוגסלובסקי בבלוג "תניח את המספרים ובוא נדבר על זה". בלשונו: 

"ישראל נמנעת בעקביות מלאשר תכניות מתאר לפלסטינים – שוב, העיקרון דומה בישראל ובשטחים."

ולכן הפתרון הוא כמובן:

"האגודה לזכויות האזרח מגישה בימים אלו עתירה לבג"צ שטוענת, בצדק מוחלט, שאם המדינה לא טורחת לאשר תכניות מתאר שיקבעו מה מותר ומה אסור לבנות, היא גם לא יכולה להחשיב את הבנייה כבלתי חוקית."

עתירה רבת-רושם זו מעלה שאלה קשה: איפה היו העתירות הקודמות? איפה העתירות שהיו אמורות להביא לאישרור של תוכניות מתאר? האם זו רק המדינה ש-'לא אישרה' את התוכניות או גם הערבים שלא טרחו להגיש אותן?

סביר להניח שאם הרשויות המקומיות הערביות היו עותרות בדרישה לאשרור תוכניות מתאר מוגשות שרק המדינה 'שמה להם רגליים' , בג"ץ היה מתערב לפני עשרות שנים, ובצדק. כמובן שחלק מאותן רשויות היו נדרשות לעבור תהליך של עירוניזציה, אך הדבר רק הגיוני ומתקבל לאור תהליכי העירוניזציה הכלליים שעוברת ארץ ישראל.

הטענה כאילו אך ורק המדינה אשמה היא טענה נוחה מאד. הרבה יותר נוחה מאשר תוכחה עצמית וכדומה. תוכחה עצמית עוד הייתה מחייבת את הערבים להשתנות דבר שבלא ספק לא נוכל לדרוש מהם (ועיין העתירה של האגודה לזכויות האזרח)

ובכל זאת, פטור בלא כלום איננו מספק. ברצוני להתייחס לאחד הגורמים של הבנייה הבלתי חוקית ולא רק לשאלה מי אחראי לה. שכן מעבר לכל הסיבות שמונים כמו אופייה 'הכפרי' של האוכלוסייה הערבית, אי ההכרה במדינה, ועוד, ישנה סיבה פרוזאית מאד לבחירה בבנייה בלתי חוקית.

בימים אלו של מחאת הדיור עולה שוב ושוב חלקה של המדינה ביקור הדיור בישראל. מדינת ישראל פועלת בשטח זה כמונפול המנצל את כוחו כדי לגבות מהאזרחים מאות אלפי שקלים על היכולת לגור בדירה בבעלותם. זה כמובן בתנאי שאתה גר בבנייה חוקית. מי שגר בבנייה בלתי חוקית פטור ממיסי שבח למיניהם. בנייה בלתי חוקית פוטרת את המשתמשים בה בתשלום מס שכל שאר אזרחי מדינת ישראל החיים בדירות של בנייה חוקית חייבים בו. את המשמעויות הכלכליות-פוליטיות לא קשה לנחש.

עם זאת, אפשר לסמוך על הרציו-סוציאליסטים שיתעלמו מיהם. מבחינתם הערבים הם אוכלוסייה חלשה כלכלית שצריך לעזור להם, ולא לפגוע בהם. הס מלהזכיר שהערבים נהנים מהטבה כלכלית מופלגת שרבים מאוכלוסיית ישראל היו מתים להשיג כמוה. אינני מתייחס כמובן לזוטות נוספות כמו עלות התכנון, זמן הבנייה, עמידה בתקנים וכדומה, וכמובן לפעילות כלכלית אחרת שחורה (המתבטא למשל בפער בין הכנסות מדווחות לצריכה מדווחת).

בדיון שמעלה האגודה לזכויות האזרח על הלבנת הבנייה הבלתי חוקית במדינת ישראל ראוי לפחות להזכיר את הפן הזה ולבחון עד כמה תומכיה הערביים של עתירה זו יהיו כל כך נלהבים בעקבות כך או לא.

(יעקב דוד פישר הוא סטודנט לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים)

מי מחליט מה העם רוצה? ומי יודע מה רוצה הפלסטיני?

בינות לעשרות אלפי המסמכים הלא ממש חשובים שהשפריץ השבוע הדלפון (=ויקיליקס בעברית תקנית) אסאנג' מסתתר לו מסמך מעניין המציג נתון סתמי לכאורה.

לפי המסמך, בין השנים 1995-2001 שיעור נישואי הקטינות באוכלוסייה הערבית בישראל צמח פי שישה, מ 1.3 ל 1000, לכדי 6 ל 1000. בשש שנים הוכפל השיעור פי ארבע.

ליבשושיות הסטטיסטית הזו עשוי להיות פשר מעניין, כפי שמשער הבלוגר 'זקני ציון':

"Could it be that after Oslo there was a rush to marry girls between those living in Israel and the territories so the latter could gain Israeli citizenship?"

כלומר, סמוך לנס התקומה הפלסטיני ולהקמת מנגנוני המדינה שבדרך, היו רבים וטובים – או ליתר דיוק: רבות וקטינות – שסברו כי עדיף לו לפלסטיני לחיות בגלות הנכבה, ולא להישאר תחת ידי אש"ף.

השערה זו מקבלת חיזוק משמעותי מנתונים  שנחשפו בדיון בישיבת ועדת הפנים של הכנסת ביולי 2003, לפיהם במשך העשור הראשון מאז הסכמי אוסלו יותר מ 130,000 פלסטינים עברו לישראל באמצעות לקונת-הפלא המכונה 'איחוד משפחות'. זאת, בניגוד לתקופה הקודמת בה עשרות בודדות בלבד התאחדו כך עם משפחתם.

ובכן, מסתבר כי העם הפלסטיני (או לפחות כ 10% ממנו) יודע מה טוב בשבילו. הוא הבין כי כמה שהיה גרוע תחת שלטונה של ישראל, שלטונו של אש"ף הוא גרוע הרבה יותר. וכאשר הגיע נושך-הכריות מתוניס עם פמליית הגנגסטרים שלו, העכברים ביקשו לנטוש את הספינה, ויפה שעה אחת קודם.

שני מנהיגים נאורים ושקרן אחד

גם היום, הסיסמא "מובארכ, אסד, עבאס" היא מה ששרים ברמאללה, וגם היום, כאשר מציבים בפני פלסטיני את הברירה בין ישראל לפתחלנד הוא יבחר בראשונה. זאת, למרות הנכבה, זוכרות וכל הגדעון לויים והניב גורדונים (ע"ע) למיניהם. 

באופן כללי, עד כמה שהמונח 'כיבוש נאור' הוא בעייתי, הרי שהוא היה הרבה יותר נאור מהרודנות הערפאתית וממשיכו היודע-להתגלח. הכפלת התמ"ג הפלסטיני לנפש בשנות הכיבוש פי שלש, חיבור 97% ממשקי הבית למערכת המים ועלייה דרמטית בהשכלה הם לא תוצאות של 'יהודו-נאציזם' בשטחים. כנראה שאחרי הכל, הכיבוש לא כזה גרוע.

העם דורש רצף הגיוני

דומה שכאן אנו פוגשים היבט נוסף של הרציונאל סוציאליזם המוכר לעייפה. הפרדיגמות הסוציאליסטיות-מרקסיסטיות, מציירות את העולם במונחים של מאבקי מנצלים ומנוצלים, ומרגילות לתפיסה דיכוטומית של טוב ורע בעולם. כאשר האידיאולוגיה קובעת כי המנצל הוא הרע והמנוצל הוא הטוב, למציאות אין כל כך מה לומר בנושא – אפילו כאשר המנוצל עושק את בני עמו, נוהג בשחיתות ומזיק לנתיניו ברמות שהכובש המנצל לא היה מעלה על דעתו. 'בלי בגץ ובלי בצלם', זוכרים?

באופן חצוף למדי נוטים הרציונאל-סוציאליסטים לטעון למונופול על 'רצון העם', שגם הקשר בינו לבין המציאות (שמתגלה בבחירות למשל) הוא תלוש עד מדומיין. אבל היומרה לדעת גם מהו רצונו של עם אחר –  זו כבר התנשאות מטופשת. פשוט דיבור בר-הקאה.

למה לתמוך בעצמאות הפלסטינית? על פסאדו-היסטוריה ותת-היגיון

הפלא הלשוני החדש שמקשט את הדומיין של הארץ, העונה לשם 'על הישראלים להתייצב בצד הנכון של ההיסטוריה ולתמוך בעצמאות פלסטינית' מתאמץ להקביל את מאבקם של הפלסטינים לעצמאות למאבקם של השחורים לשוויון בדרום ארה"ב. כידוע, עיקר הבעיה של הפלסטינים נעוץ בחסרונן של אי-אלו זכויות אזרח, הנשללות מהם בגלל חבורה של יהודים רשעים. ובלשון הזהב השחור של המחברת:

"אנחנו, יהודים החיים בישראל, השותפים יום יום, שעה שעה, במניעה של זכויות בסיסיות מאזרחים פלסטינים, בהנצחת ההתנחלות והכיבוש, נמצאים במצב דומה לזה שבו נמצאו לבנים רבים בארה"ב של שנות ה-60. רובנו מתקשים לתמוך במאבק העצמאות הפלסטיני, בין מתוך עצלות, אדישות, או איבה בסיסית כלפי אלה שכל חיינו סיפרו לנו שהם בהכרח האויב. לרובנו קשה לעמוד בפני הסיפור שמספרים הממשלה ורוב כלי התקשורת, כאילו הכרזת העצמאות הפלסטינית היא אסון לישראל, בדיוק כפי שמרבית הלבנים בדרום ראו את מתן זכות ההצבעה לשחורים כקץ הציוויליזציה... מצעד התמיכה בהכרזת העצמאות הפלסטינית הוא הזדמנות לשנות דרך. זהו הרגע לומר לעצמנו, לשכנינו הפלסטינים ולעולם כולו, שגם אנחנו מסוגלים להשתחרר מכבלי השנאה, הפחד והגזענות הלופתים את מדינת ישראל"

גזענות שלא על רקע גזע 

כידוע, היהדות היא דת גזענית. לכן אפשר להיכנס אליה בתהליך דתי פשוט שכולל שינוי באורח החיים ואקט פיזי קטן. ככה רוסים, פולנים, מרוקאים, אפריקאים ואסיאתים שינו באחת את הגזע שלהם והפכו ליהודים. משום מה כשמדברים על גזענות ויהדות שוכחים את האלמנט הקטן שנקרא 'גיור'. 

אני לא מומחה גדול לגזענות, אבל נדמה לי שבדרך כלל די קשה להתקבל לגזע. היחיד שהצליח לעשות את זה היה צריך להשתלט על מדינה במרכז אירופה ולהוביל אותה למלחמה גדולה. הוא היה נמוך עם שפם שחור קטנטן ובלורית לא מחמיאה, לא מה שמצפים מ 'ארי' טהור.

מסתבר שהיהדות והאפליה שהיא יוצרת היא לא על רקע גזעני, אלא על רקע דתי-אתני. חלק מהאנשים קוראים לזה 'לאום', ולמדינה שמשרתת אותו 'מדינת לאום'. יש עוד כמה עשרות כאלה בעולם, ולחלקם חוקים לא פחות מפלים משיש כאן. מי שמע למשל על 'חוק השבות' ההונגרי? 

מה רוצים הימנים?

מי שמכיר את התכניות המדיניות של הימין, יודע שהם מגדולי המצדדים בהענקת זכויות פוליטיות לפלסטינים. חלקם תומכים בהענקת זכויות חלקיות בתחומי ישראל, חלקם בזכויות מלאות במדינה הפלסטינית שבשליטת ההאשמים ואחרים בהגדרה יצירתית של מגוון תחומי ריבונות.

מה שבטוח, את התקדים החד-מימדי של האפליה הגזענית הימין בישראל עבר כבר מזמן. מה שמציק לימנים משום מה זה סיפור אחר לחלוטין, משהו שקשור בהישרדות לאומית ובהבטחת הקיום. מוזר.

הארגון לשחרור אפרו-אמריקה

עכשיו קצת היסטוריה. נבחן לרגע את ההשוואה המקורית של הגב' שטרנהל. נשלים רק כמה פרטים חסרים בשביל להשלים את התמונה.

כידוע לכל מי שאין לו גישה לגוגל, השחורים באמריקה התנגדו במשך שנים להקמתה של ארצות הברית. הם טבחו בהם ברגע שהפיונירים הראשונים השמיעו ציוצי ריבונות, ופעלו בקדחתנות בקרב המעצמות בכדי למנוע את הענקת העצמאות האמריקאית. גם מאוחר יותר, כאשר ניאותו האנגלים והצרפתים לחלק את צפון אמריקה בין הלבנים לשחורים, סרבו השחורים לקבל רק חצי מהיבשת ופצחו במלחמה נגד המושבות האמריקאיות הקטנות שבמישור החוף.

לאחר מכן המשיכו השחורים לתקוף את המדינה הצעירה בשיתוף כל מדינות אפריקה. לבסוף, כאשר הם התייאשו מלהשמיד אותה הם פנו לדרך של טרור ופגיעה באוכלוסייה תמימה.

אם זה נראה לכם מוזר, סימן שיש לכם גוגל במקלדת וקצת שכל בראש.

כל כך קשה למצוא תקדים היסטורי? (גרפיקה: גיל רונן)

התקדים אותו בוחרת גב' שטרנהל לגייס לטובת נטיותיה הפוליטיות מגלה טפח או שניים על האופן בו היא ושאר החברים הקולניים שלה מבינים את המציאות. החבורה הזאת, שמתנגדת אידיאולוגית לפריזמה הדתית-לאומית, תעשה הכול בשביל להתאים את המציאות לתפיסות שלה. הם יתעקשו לתאר את הפלסטינים כשחורים או כ 'אחרים' של המזרח התיכון, ואת המאמצים שלהם להפוך את היהודים לד'ימי, ימשיכו לתרץ על ידי בליל של מלל פוסט-קולוניאלי ועל-הגיוני.

אנחנו מכנים זאת 'הלבנה ילידית', כפי שכבר ראינו במספר תקדימים כמו השוואת חמאס לפלמ"ח או הלח"י, או תפילתו המרגשת של שטרנהל האב שהפלסטינים ישכילו להפנות את ההתנגדות למתנחלים בשטחים ולא לתינוקות בקניונים. 

לתופעה זו, של אידיאולוגיה ניאו שמאלנית שמשתלטת על חלקי המוח האחראים על חשיבה, בחרנו לקרוא 'רציונאל-סוציאליזם'.

אפשר לחשוב על כל מיני תקדימים היסטוריים אחרים, אלא שזה כבר לא מקורי – את התקדים של הסוס הטרויאני עשו פה בשנות ה90, את זה של הסכם מינכן מקיימים באדיקות מאז 78', ואת זה של הסכם חודייבה ראינו בעשור האחרון. דווקא משהו מההיסטוריה האמריקאית היה יכול להיות מרענן. מפרץ החזירים אולי?

השימוש בתקדים האפרו-אמריקאי בשביל לאפיין את מהות הפלונטר המקומי, היא דוגמה נהדרת לאידיוטיות שימושית: אינטלקטואל מערבי תומך בתנועה אנטי-מערבית טוטאלית, תוך שימוש במערכת ערכים מערבית מובהקת.

כשהגב' הנכבדה תצטרך לשנן את חוקי עומר בשביל לקבל אזרחות, זה כבר לא יהיה מצחיק.

צועדים לעצמאות? הכיבוש המזעזע של כמה חלקי מוח טובים.

תנועת סולידאריות מזמינה אתכם לאירוע היסטורי בלתי נשכח:

אירוע פייסבוקי זה, שהתיאור המלא שלו יובא להלן, נועד להביעה תמיכה והזדהות עם הקמתה של מדינה פלסטינית. לפי הטקסט שמלווה את האירוע, המדינה הפלסטינית המדוברת תסייע למימוש המטרות הבאות:

"כי גם לפלסטינים מגיע להיות עם חופשי בארצם."

"כי ירושלים היא המקום שבו צריכה להתממש חירות זו"

"וכי סולידריות יהודית-ערבית היא המענה היחיד לשנאה ולגזענות."

ובכן, נניח לרגע את השאלה המטרידה "מה זה עם?", את הקנטרנות הפאשיסטית "מה זה פלסטיני?", ואת השאלה המסתעפת מאלו "למי מגיעה מדינה?". נתאמץ גם שלא לתהות על קנקנה של ה"חירות" שהיא מנת חלקם של אזרחי אש"ף מזה שני עשורים, ומהאופן הנהדר בו המאבק הפלסטיני מהווה "מענה לשנאה וגזענות".

נניח אפוא לכל הללו, וננסה להתייחס לתפיסת העולם הבסיסית שיצרה את הפיגוע הפייסבוקי הזה.

כותבי היצירה הליטורגית הזאת, מדגישים כמה פעמים כי מה שעומד לנגד עיניהם הוא הצלחתו של המאבק הפלסטיני:

"המשא ומתן הוא כבר מזמן לא יותר מהמשך הכיבוש באמצעים אחרים."

"כישראלים התומכים במאבק הפלסטיני לעצמאות מחובתנו להביע את תמיכתנו ביוזמה הפלסטינית." 

"תמיכה בעצמאות פלסטין פירושה התייצבות לצד הפלסטינים ביוזמתם ובמאבקם, לא חיזוק הסרבנות הישראלית בדיבורי תעתוע על משא ומתן ותהליך מדיני."

למי שלא יודע, "משא ומתן" זה התהליך שבו שני צדדים מנסים להתחשב אחד בשני בכדי להשיג יחד מטרה משותפת. הוא אמור להביא לתוצאה ששני הצדדים יכולים לחיות אתה ושהשלום שהוא מכונן שווה לצדדים אלו יותר מסך חלקיו.
ובמילים אחרות: "דיבורי התעתוע על משא ומתן" הם אותם דיבורים בהם הצד הישראלי פורס את עקרונותיו ואת השאיפות הלאומיות שלו.
כאשר מנסחי המלל הזה בוחרים לזלזל בכל אלו, הם למעשה בוחרים צד בסכסוך. זו כמובן אינה הפתעה, אך יש לשים לכך לב.
פה כבר לא מדברים על זה שפלסטין העצמאית תשמור על ישראל 'יהודית ודמוקרטית', על זה שהיא תביא לנורמליזציה של היחסים עם מדינות ערב, ועל כך שנזכה לראות בפריחת התחרות על שוק הכשרויות בחומוסיות דמשק.
כל הדיבורים האלו, שהם מה-זה-ניינטיז, מתעסקים באופן כלשהו עם אינטרס יהודי-ציוני, על אף שהוא אפוף באיזו עננת עשבים ירוקה. ואילו הדיבור כאן הוא פשוט ולעניין - הזדהות מוחלטת עם הצד הפלסטיני, וזלזול בוטה ברצונות של היהודים.


ובכן, למה?
החבר'ה מסולידריות, כפי שראינו פה מפעם לפעם, מחזיקים בהשקפה מקובעת לפיה עיקר הסכסוכים באזורנו אינם על רקע לאומי-תרבותי, כי אם על רקע חומרי-מעמדי. מאבקם של הפלסטינים נתפס כאב-טיפוס למאבקם של הנדכאים והחלכאים בעולם כולו, המשועבדים על ידי ישות קולוניאלית זרה, זו שרובנו קוראים לה 'ציונות'.
התנגדותם של הילידים המקומיים לציונות נובעת אפוא ממאבק 'צודק' של החלש נגד החזק, של המנושל נגד המנשל ושל השפל והעניו נגד היהיר והגא. 
בשל כך, ההזדהות עם העניין הפלסטיני הופכת כאן לעקרון קדוש כמעט. והפרדיגמות שנוצקות סביבה לא שונות במהותן מהדוגמות הכנסייתיות האהובות כל כך.


בתוך מסגרת חשיבה כזו, שהביטוי 'ראציונאל-סוציאליזם' נשמע לידן כמו מחמאה, אין להתפלא על החד-צדדיות הבוטה בנושאים כמו זכויות אדם, גזענות ושנאה. כאשר מאבקו של האחד הוא מוצדק לחלוטין, ואילו עמדותיו של האחר הם 'תעתועי משא ומתן', כמעט כל פעולותיו של הצודק זוכות להצדקה, או לפחות ל'הלבנה ילידית'.




(תודה לאיתמר ש.)




הטקסט בכבודו ובעצמו
(כי אחרי שהאירוע יגמר פייסבוק ימחקו את זה ברוב חסדם ) 


אפשר לדבר כמה שרוצים על חד-צדדיות ותהליכים מדיניים, אבל לא ניתן עוד להתחמק מהכרעה. היום ברור שמשא ומתן אמיתי לא אפשרי עם הממשלה הנוכחית. גם אם האירופים והאמריקאים יגררו את ביבי לעוד סבב שיחות, שום בשורה לא תצא משם. המשא ומתן הוא כבר מזמן לא יותר מהמשך הכיבוש באמצעים אחרים. מי שחותר לסיום השליטה הישראלית על הפלסטינים חייב לתמוך במהלך הממשי היחיד שישנו לקראת היעד הזה – הכרה במדינה פלסטינית עצמאית.

הפניה אל אומות העולם להכרה כזו איננה רק זכותו של העם הפלסטיני, היא גם הצעד הקונסטרוקטיבי היחיד אל מול המשא ומתן הנצחי והאלימות שמאיימת להתגבר. כישראלים התומכים במאבק הפלסטיני לעצמאות מחובתנו להביע את תמיכתנו ביוזמה הפלסטינית. אפשר להמשיך לצעוק “שתי מדינות לשני עמים” ולחזור ולומר שאת הכיבוש צריך לסיים, אבל את זה גם ביבי וליברמן מוכנים להגיד. אפשר לצעוד בתל אביב היהודית תחת ססמאות העבר עד שלא ישאר בירושלים עתיד. או שאפשר להיישיר מבט אל המציאות ולהבין שההכרעה הפוליטית היום היא אחת – האם אנו בעד עצמאות פלסטינית או לא?
במציאות הנוכחית תמיכה בעצמאות פלסטינית לא יכולה להתפרש כקריאה לממשלה להכנס למשא ומתן אבוד מראש ולא כעידוד ממשלת הימין “לקחת יוזמה”. מי שרוצה להרגיש עם אבל הולך בלי נשאר בסופו של דבר ערום. תמיכה בעצמאות פלסטין פירושה התייצבות לצד הפלסטינים ביוזמתם ובמאבקם, לא חיזוק הסרבנות הישראלית בדיבורי תעתוע על משא ומתן ותהליך מדיני.


ב-15 ביולי נתייצב לצד שותפינו הפלסטינים
לצעדה פלסטינית-ישראלית במרכז ירושלים למען עצמאות פלסטין -
כי גם לפלסטינים מגיע להיות עם חופשי בארצם.
כי ירושלים היא המקום שבו צריכה להתממש חירות זו
וכי סולידריות יהודית-ערבית היא המענה היחיד לשנאה ולגזענות.
נצעד יחד בשני חלקי העיר, הישראלי והפלסטיני,
כדי להביע את תמיכתנו בעצמאות פלסטין
ואת המחויבות שלנו להיאבק למענה יחד.

האם המתנחלים הם בני אדם?

העיתונאי גדעון ספירו נחקר השבוע על טור שהוא פרסם באתר ה'גדה השמאלית' בו הוא מביע תמיכה פתלתלה בטרור.

במאמר זה, דן ספירו בשאלה הפילוסופית העמוקה - 'האם המתנחלים הם בני אדם', או כפי שהוא מנסח זאת:

"האם המתנחלים נכללים בקטגוריה זו? החוק הבינלאומי אוסר על מדינה כובשת להעביר את אוכלוסייתה לשטח הכבוש, על כן המתנחלים אינם אזרחים תמימים, אלא חלק מכוחות הכיבוש, בוודאי המתנחלים החמושים."

נקבל לרגע את ההנחות המשפטיות של ספירו, ונתעלם מכך שהן מופרכות או לפחות שנויות במחלוקת, ונבחן את הלוגיקה של הטיעון:

מדינת ישראל ביצעה פשע מלחמה בכך שהעבירה אוכלוסייה לשטח כבוש, ולצורך כך היא השתמשה ביצורים שהיו זכאים עד לאותו רגע לתואר 'אזרחים תמימים'. אזרחים אלו הופכים באחת לחלק מ'כוחות הכיבוש', ויש להתלבט האם פגיעה בהם לגיטימית במסגרת המאבק הצודק.

במילים אחרות: 'א' מבצע פשע באמצעות 'ב', ו 'ב' נושא באחריות.

לצורך התרגיל בלבד, ניישם את הלוגיקה הזאת על סיטואציה מדומיינת לחלוטין:

1. פעיל סולידריות רעול פנים משגר רקטה רודפת-שלום מתוך גן ילדים עזתי.
2. מזל"ט משוטט יורה בו טיל והורג אגב אורחה מחזור שלם של גן פאטמה.

הרי ש: 'א' (מחבל) מבצע פשע (הפגזת אוכלוסיה) באמצעות 'ב' (ילדי גן פאטמה), ו 'ב' נושא באחריות.

אלא מה? כמובן שיש להבחין בין ילדים שלא מודעים לעניין ולא נתנו את הסכמתם, לבין מתנחלים רשעים וצמאי דם שעוברים להתגורר באדמת פלסטין בכדי לבצע פשעי מלחמה מחרידים באמצעות הארכיטקטים של 'אמנה' (אגב, ייתכן ויש לתבוע אותם בהאג על פשעים נגד הטעם הטוב). 

כל תירוץ מסוג זה, ואכן מתבקשים כאלה, רק מחדד את האבסורד שבטענה עצמה.

לאחר שהונחו היסודות המוצקים, ממשיך ספירו בטיעוני המחץ:

"כמעט כל מתנחל נושא עמו נשק, לעיתים הוא במדים לעיתים לא, ולכן הפגיעה בהם אינה זהה לפגיעה באוכלוסייה אזרחית בלתי לוחמת."

שתי הערות:

א. סטטיסטיקה:

מיסטר ספירו מבסס את הטיעון הסטטיסטי שלו על מין סטיגמה רווחת, לפיה כל המתנחלים מסתובבים עם מעילי דובון וחמושים בעוזי. חוץ מזה שזה מה-זה-ניינטיז, זה פשוט מגוחך. זה לא הרבה יותר רציני מהטיעונים הבאים, שלאחרונה פופולריים מאד בטוקבקים:

"כמעט כל שמאלני התנסה בחוויה הומוסקסואלית"

"כמעט כל הגולשים ב'גדה השמאלית' הם בוגדים ומשתפים פעולה עם אש"ף"

"כמעט כל הערבים הם רוצחי נשים וילדים"

"כמעט כל מי שהוא יוסי ביילין הוא חלאה מצחינה"

אגב, בכתבה מ2001 מצוין ש"בשטחים יש כ-30 אלף מתנחלים תופסי נשק". בהתחשב בכך שתושבי האזור מונים יותר מ300,000, הרי שבמסגרת המתמטיקה הידועה לנו, אין לדבר על יותר מ 10%. אבל מה זה משנה.

ההגדרה הפסאדו משפטית הזו, כבר מוכרת מכתיבתו העיתונאית של רוני שקד, והיא אינה מוסיפה כבוד למקצוע.

ב. הקשרים וסיבות

האם הא.ג.נ. ספירו חשב לרגע מדוע מסתובבים כל כך הרבה מתנחלים עם נשק?

התרשים שלהלן, המבוסס על נתוני 'בצלם', עשוי לתת כיוון:

(הרוגים מטרור במשך השנים. מתחת לקו האדום אזרחים ומעליו חיילים, באדיבות ויקישיתוף)

בהמשך להרצאת הדברים המאלפת, משתף אותנו ספירו עם מיטב ההגות המשפטית והאתית של המין האנושי: 

"מאבק חמוש נגד כיבוש מוכר כלגיטימי במערכת הבינלאומית...יש לי סיבות רבות להתנגד לחמאס, הן בתחום האידיאולוגי, כמי שתומך במדינה חילונית דמוקרטית, והן כפעיל בארגוני זכויות אדם שמגנה את הפרות זכויות האדם ששלטון החמאס מבצע בעזה. אולם בכל הקשור למאבק נגד הכיבוש החמאס לא חורג מהמקובל והמוכר בהיסטוריה האנושית."

החמאס - כידוע לכל מי שקורא ערבית, או אחת מעשרות השפות אליהן תורגמה 'אמנת החמאס' - קורא להשמדת מדינת ישראל ולהריגה של יהודים (גם כאלה שגרים בתוך הקו הירוק הנוח). הקביעה שהחמאס פועל בסך הכל בתוך מסגרת מוכרת ולגיטימית של מאבק בכיבוש, כמו שעשו הלח"י, הרזיסטאנס הצרפתי והמהפכנים האמריקאים, נעה בין עלבון לכותב לבין ביזוי מקצוע ההיסטוריה.

החמאס, בניגוד לפתח, מעולם לא ראה את עצמו כמתנגד לכיבושי 67' ואף לא הציג את עצמו ככזה. החמאס מייצג אידיאולוגיה טוטאלית שנועדה למחוק את ישראל מהגוגל EARTH ומכל סוג אחר של קיום ממשי. ההתפתלות של ספירו סביב האלימות החמאסית נובעת מפרדיגמות סוציאליסטיות נוקשות, שאינן מסוגלות לזהות מאבק אידיאולוגי-תרבותי גם כשהוא מתפוצץ להם בפנים.

אצלנו ב'אידיוטים' קוראים לזה "רציונאל-סוציאליזם". 

המאמר הזה מסתיים בפנינה הבאה:

"כמי שנמנה עם העם הכובש, יהיה זה משום התנשאות להכתיב לפלסטינים את שיטות מאבקם, מה עוד ומולם עומד כוח צבאי חמוש ואכזרי שלא חס על חיי האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, גם כשמדובר בילדים ונשים."

מי שרצה הדגמה חיה ל"הלבנה ילידית". קיבל.

כמי שנמנה עם המין החושב, יהיה זה משום התנשאות מצידי להכתיב לשמאלנים את שיטות כתיבתם.

למה ראאד סלאח נחשב חלק מגווני הקשת הפוליטית? היכרות עם טכניקת "ההלבנה הילידית"

לא מזמן הוזמן השייח ראאד סלאח לנאום באוניברסיטת תל אביב. ההחלטה על כך התקבלה בוועדה מיוחדת שכללה את רקטור האוניברסיטה, סגנתו ויו"ר אגודת הסטודנטים. ההחלטה התקבלה על חודו של קול.

הסבר להחלטה נתנה פרופ' דינה פריאלניק, סגנית הרקטור: 

"הוועדה דנה בבקשתו של אחד מתאי הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב להזמין לשיחה את השייח ראאד סלאח, והחליטה לאשר את הבקשה, כפי שאישרה בעבר את הופתעתם של אנשי ציבור מכל גווני הקשת הפוליטית".

כידוע, השיח הפוליטי בישראל הוא מקוטב ומגוון מאד. ספקטרום העמדות הנכלל בו (על פי זהותם של חברי הכנסת המכהנים) נע בין אלו שרוצים לראות ערבים רק באל-ג'זירה, לבין אלו הקוראים לכינונה של רפובליקה דמוקרטית דו-מינית-רב-לאומית במקומה של מדינת ישראל. המשותף לעמדות אלו היא העובדה שכולן עוסקות בשינוי זהותה של המדינה איפשהו ביחס ל'דמוקרטית' ו/או ל'יהודית', אך מקבלות כהנחת-עבודה את עצם קיומה. אלו הן 'גווני הקשת הפוליטית'.

אדון סלאח, לעומת זאת מחזיק בעמדות אחרות: 

"אין לנהל משא ומתן על אדמת פלסטין כולה, שהיא אדמה איסלאמית כבושה" (גלובס, 26.12.10)

"לא יחלוף זמן רב עד שירושלים תהפוך לבירה איסלאמית עולמית עבור חליפות איסלאמית עולמית, שתמלא את האדמה צדק לאחר שהמפלצת האמריקנית והכיבוש הישראלי מילאו אותה בעושק. אתם תיעלמו, ויום יבוא ורחובות ירושלים יתבהרו מהדמים ששפכו חיילי הכיבוש שכבשו את אל-אקצה, והכבוד יחזור". (NRG 16.2.2207)

"מדינת ישראל לא תתקיים לאחר שנת 2020 לספירה." (www.panet.ps, 24.4.2011)

את העמדות הלגיטימיות האלו הוא ביטא כמובן בשייט התענוגות שהוא ביצע לפני כשנה על סיפון ה 'מרמרה' עם חבריו שוחרי השלום.

"הלבנה ילידית"

הג'יהאד האסלאמי. מגוון מרהיב בקשת הדמוקרטית

מה הופך את העמדות החמא"סיות הללו לחלק מה 'קשת הפוליטית'?

אנו עדים כאן לפועלו הברוך של רציונאל-סוציאליזם בלתי נלאה. רציונאל זה גורס כי עמדות אידיאולוגיות ותרבותיות אינן אלא כיסוי למאבקים על משאבים וכוח. כך, התנועה האסלאמית הישראלית נתפסת כתנועת מחאה חברתית אותנטית עוסקת במאבק נגד אפלייתם של בני מיעוטים. העובדה שהתנועה מתנסחת באופן אחר לחלוטין, ומטיפה  אף לפעילות אלימה זוכה ליחס סלחני. 

גילוי זה של סלחנות ראוי למינוח מקורי, ויכונה מעתה 'הלבנה ילידית'. הלבנה ילידית היא פעולה לוגית שנועדה להצדיק התנהגות בלתי-מקובלת מצדן של אוכלוסיות הנתפסות כנחותות ומדוכאות. ההשקפה המערבית המתנשאת רואה באנשים אלו יצורים מעוטי כישרון ויכולת, אשר מחוסר ברירה נוטים להשתמש באלימות או בדרכים אחרות להשגת מטרותיהם הלגיטימיות. 

ההלבנה הילידית היא אחד המנגנונים המשמשים לטשטוש המשמעויות האמיתיות של האסלאם המיליטאנטי ואת שאיפותיו האמפריאליסטיות הטוטאליות.

בהקשר זה, משתמשת הגב' פריאלניק בהלבנה ילידית קלאסית בכדי להלבין את הבן-לאדן המקומי.