מסתבר שזו כבר תופעה: 'פעילות שלום' חביבות הפועלות לשחרור הערבים מהכיבוש, נאלצות להתמודד עם תופעות של אונס והטרדה מינית במהלך הפעילות המבורכת שלהן. תופעה זו סוקרה לאחרונה בטור תחת הכותרת "בגידת השמאל בפעילות השלום שנפגעו מינית":
"מקרה האונס ארע כבר לפני מספר חודשים בכפר אום סלמונה, שליד בית לחם; הנאנסת, פעילת שלום אמריקנית, רצתה להתלונן אך פעילים בארגוני השלום לחצו עליה שלא להגיש תלונה כדי לא לפגוע במאבק לסיום הכיבוש. האם יש צביעות גדולה מכך מצד אנשים המכנים עצמם "אנשי שלום"?המקרה השני ארע לאחרונה לאחת מפעילות השלום, שהוטרדה מינית באופן חמור. הפעם הייתה זו ישראלית אמיצה שהבינה מיד היכן עובר הגבול הברור בין שלום ומלחמה, ולא היססה להגיש תלונה נגד הפוגע. ואולם, בלחץ כבד ובלתי הוגן שהופעל עליה מצד מארגני ההפגנות בשייח ג'ראח, היא חזרה בה מתלונתה.ואם לא די בכך, כדי להצטמרר מהמוסר הכפול ואובדן המצפן, הרי שלאחרונה החמיר עוד יותר המצב, כשפעילי שלום מקרב מארגני ההפגנות בבילעין ובשייח ג'ראח פנו בדרישה לנשים המגיעות להפגין להקפיד על לבוש צנוע העומד בקוד המקובל בכפרים הערביים - חיג'אב, בורקה, כיסוי ראש."
למה משתיקים אותן? למה מה שמזעזע כל כך את כל מי ששומע על זה לא מזעזע את אותם 'פעילים בארגוני השלום' שמבקשים לטאטא את הפרשה?
 |
| כיתה טיפולית? תרפיה בסקילת נשים |
התושבה לכך נעוצה בתורת האידיוטים השימושיים.
לפי התיאוריות הרדיקליות, הפלסטינים נתפסים כמדוכאים האולטימטיביים, שנפלו קרבן למאות שנים של ניצול קולוניאליסטי. במסגרת פרדיגמה זו, המאבק שלהם נתפס כלגיטימי ואף כקדוש, שכן מדובר למעשה במאבק ההיסטורי בין ה'טובים' ל'רעים'. ברגע שהעולם מחולק בצורה קוטבית כזו, אזי מעשיהם של ה'טובים' צריכים להתפרש לטובה ובסלחנות, ואילו מעשיהם של ה'רעים' נשפטים בחומרה רבה.
לכן כאשר פלסטיני מיידה אבנים ומאחל מוות בייסורים ליהודים זה נתפס כמחאה נזעמת, והוא יזכה לתיוג 'מפגין'. ואילו כאשר יד נעלמה כלשהי מרססת 'מוחמד חזיר' על קיר של בית, פעולה בלתי-אלימה לכל הדעות, זה יתוייג כפשיזם מסוכן המאיים לבלוע את העולם.
ככה זה, כשאתה הילד המפגר של האנושות, יש דברים שמותר לך.
מה שאמור לעורר את חשדם של הפעילים היא הדרישה להקפיד על הצניעות האסלאמית בהפגנות אלו. כאן לא מדובר על 'שוליים קיצוניים' אלימים שאפשר לפתור אותם במסגרת הדיכוטומיה הפוסט-קולוניאלית, אלא על אינדיקציה עמוקה לתפיסתם של הערבים את ה'שחרור' שלהם. אם כנראה לא תופסים את עצמם כפרוייקט לקידום אוטיסטים, אלא פועלים לקידומה של אג'נדה דתית-תרבותית הסטורית, המבקשת להכניס את העולם כולו להגמוניה מוסלמית. הדרישה להקפיד על צניעות לא נועדה רק למנוע פגיעה ברגשות הציבור עדין הנפש, אלא להפגין את המשמעות האמיתית של הפעילות - שחרור המוסלמים משליטת הכופרים, והכנסתן של כמה נורווגיות יפיפיות תחת כנפיו של אללה (או של משרתיו).
תופעה זו מקיימת את תיאוריית האידיוטים שימושיים במלואה: האידיאולוגיה המוסלמית הטוטאליטרית משתמשת בדוקטרינות מוסרניות מערביות בכדי לממש את מטרותיה.
אם הוא לא היה חנוט, לנין בטח היה מחייך.
