טוב, השוואות בין השואה היהודית לנכבה הם לא דבר חדש, ועמירה הס וודאי לא המציא אותו. אולם, במאמרה בעיתון הארץ ('בין הנכבה לשואה'), היא מפתחת טענה חדשה:
"מבחינת הקולקטיב היהודי שהתהווה אחרי 1945, השואה היא בעלת התחלה וסוף. ניצחון בעלות הברית לפני שגרמניה הספיקה להכחיד עוד קהילות יהודיות, הקמתה של מדינת ישראל, ההכרה של גרמניה בתעשיית הרצח שהיא ייסדה - כל אלו שירטטו את סוף הפרק ההוא.לפלסטינים.... 1948 היא פרק ראשון בלבד בסדרה שאינה נגמרת. מי שלא גורשו ולא חוו שכול אז, ישראל נתנה להם - אזרחים או חמושים - הזדמנויות בהמשך.כמה מיומנויות גרימת-עוול המציאה ישראל לפליטים בעזה? כמה פעמים בשבוע ה"נוכחים נפקדים" - הפליטים שבגבולות המדינה - עוברים ליד אדמותיהם שבעורמת המחוקק ניתנו ליהודים? מהי הסטטיסטיקה של עוני כרוני ואפליה מבנית של "המגזר הערבי" בישראל ושל הפלסטינים הירושלמים, אם לא נכבה באמצעים אחרים?...ותהליך אוסלו? אותו עיצבה ישראל כתחבולה לכפיית פתרון השמורות...ישראל מנכסת את ששת המיליונים כדי להצדיק מדיניות הרס וגירוש לא רק בעבר, אלא גם בהווה ובעתיד."
למען האמת היה צריך לסיים כאן בביטוי 'ללא מילים' ולומר שהפוסט הזה עלה רק לצרכי תיעוד. אולם, למרות זאת יש להעיר כמה הערות:
עובדות
העובדות בקשר לנכבה ולפרשנותן שנויות במחלוקת עזה מבחינה מחקרית. כמה ערבים באמת גורשו בזדון מבתיהם על ידי היהודים הרשעים? כמה 'נטבחו' ללא כל סיבה בידי כוחות האופל הציונים? (אם בכלל) העובדה שהבסיס העובדתי של הטיעונים האלו הוא לכל היותר רעוע, לא מפריעה לפובליציסטית הנמרצת להתייחס אליהם כאל מושכל ראשון.
הקשר
עמירה הס מתעלמת מהקשר. זו חלק מתפיסה פוסט-מודרנית לפיה 'X הוא X הוא X', המשמשת בשלל הקשרים: 'כיבוש הוא כיבוש הוא כיבוש', 'ניצול הוא ניצול הוא ניצול' וכדומה. לפי הגיון זה ('הגיון הוא היגיון הוא הגיון') יכולה הס לטעון שאין זה משנה מה ההקשר (למשל אחריותם של הערבים לפרעות תרפ"א, תרפ"ט, תרצ"ו-ט ולטרור בשנות ה-40) הרי סוף כל סוף גם הנאצים וגם היהודים הרגו אנשים שלא היום חמושים. אז מה אם הנאצים עשו זאת על פי תכנית מסודרת ועל בסיס אידיאולוגיה סדורה, ואצל היהודים מדובר היה בבודדים שמתו במהלך קרבות ולא בטבח מתוכנן? סוף כל סוף 'הרג הוא הרג הוא הרג'.
 |
| פליטי הרציונאל-סוציאליזם. הס-הס? |
נכבה מתמשכת
הס מרחיבה מ-א-ד את מערכת המושגים. מילא להגיד שהיה טבח ב48' או גירוש מתוכנן, אבל להגיד שאפלייה היא 'נכבה מתמשכת'?! האם אפליית נשים במקום עבודה הוא 'אונס מתמשך'?, האם אפליה על רקע עדתי היא 'עבדות מתמשכת'?
במונחים של תורת הפועל 'נכבה' הופך לחלק מאותם פעלים מוזרים המתקיימים רק באנגלית – HAVE BEEN NACBAED עבר מתמשך...
תיאוריית הנכבה המתמשכת, מאפשרת להס לכלול תחת הקטגוריה של 'שואה' או 'טיהור אתני' מגוון תופעות אזרחיות שניתן עקרונית לקשור לשלל גורמים נסיבתיים ותרבותיים אחרים. (למשל נטען כי אפליית הרשויות קשורה לגביית ארנונה נמוכה, וכי שיעורי העוני נובעים מאי-דיווח על הכנסות ומאבטלת נשים מכוונת)
רציונאל-סוציאליזם
עמירה הס שייכת לאותה חבורה המחזיקה בתפיסה דיכוטומית של המציאות: 'הטובים' טובים תמיד – או לכל הפחות קרבנות הנסיבות – ואילו הרעים רעים תמיד, אפילו כשזה לא נראה כך. בשל כך כל דבר שלא מיטיב עם הערבים או הפלסטינים מצורף מייד לאותה קטגוריה לשונית-הסטורית של 'נכבה מתמשכת', כולל אפילו הסכמי אוסלו! הסכמים אלו לא קיבלו באופן מלא את הדרישות הערביות ולא מימשו את 'הזכויות' של הפלסטינים, ולפיכך אין הם אלא חלק מאותה מסכת מתמשכת של 'התנכבדות' ו'טיהור אתני' שהציונים מעוללים במזרח התיכון.
זהו היגיון ניאו-סוציאליסטי. אם תרצו: רציונאל-סוציאליזם.
הוגים רציונאל-סוציאליסטים נזקקים כל כך לתיאוריות הנכבה והנישול למיניהם בכדי להעמיד את עצמם במקום 'הנכון' במאבק האוניברסלי בין טוב לרע. הניסיון לשבור את המערכות הלאומיות והאתניות, ולבסס אג'נדה אוניברסלית מחייב שיוך של כל תנועה לאומית לצד של 'הרעים'. אלא אם כן מדובר בתנועה לאומית של 'הטובים'...
כזה הוא הרציונאל-סוציאליזם.
