באתר ה'גדה השמאלית' פורסם היום (20.5.) טור של חיים ברעם "בבטן הטיטניק"
הטור פותח בניתוח אקטואלי מעורר השתאות:
כל מי שחשב שהעצמת מיתוס הנכבה מוכיח בדיוק שהדיון אינו על 67' אלא על 48' אינו אלא טועה. משום מה הדבר הזה מוכיח בדיוק מה שנחשב בחוגים מסויימים ל'אמת ישנה': הפליטים הפלסטינים רוצים לחזור ליפו ולעכו ולחיפה בגלל הכיבוש של יהודה ושומרון. מה שלא ברור הוא מה ליפואי או לחיפאי לשעבר עם שכם ורמאללה? מדוע הקמה של מדינה ב'גדה המערבית' אמורה לפתור את המצוקה שלו? ככל הידוע לי, עד 67' היו לא מעט מיוצאי חיפה ויפו שאכן התגוררו בשכם ורמאללה ומשום מה הם המשיכו לחלום על בתיהם הישנים.
ההתקעשות של ברעם וחבריו על ה'אמיתות הישנות' שלהם לא מביישת אף אפיפיור.
בהמשך המאמר ברעם חושף את האופן בו הוא רואה את עצמו וחבריו:
השימוש בטיטניק הוא מעניין, כידוע הטיטניק טבעה בגלל שמנהיגיה חשבו שהיא חזקה יותר מהקרחונים, כך שאפשר להתנגש בהם בעצמם ולצלוח את הסכנה. כן כן, הקונספציה של הקברניט, זו שחשבה שהטכנולוגיה והידע שלו חזקים יותר מהטבע היא זו שהטביעה את הטיטניק.
זיהוי הקרחונים במזרח התיכון הוא בסך הכל פשוט: יש הרבה ערבים שרוצים להעיף אותנו מכאן, לחלק מהם יש אולי נשק גרעיני. יש כאלו שמבינים את המציאות ואת גבולות היכולת שלנו לעצב אותה, ומעדיפים להתחמק מהקרחונים או לירות עליהם, ויש כאלו הסבורים שהם יכולים לבצע כמה מהלכים מדיניים שישברו את הקרחונים ויהפכו אותם למין אייס-קפה חביב שאפשר לנגב איתו חומוס בדמשק.
אולם, את השיא שומר ברעם לסוף: כדי להנהיג את הספינה יש צורך להאבק באותם גורמים 'רעים' שהשתלטו עליה:
פה כבר נחשפו הקלפים הכבדים:
המאבק הוא לא מאבק לאומי בין יהודים לערבים, אלא מדובר במאבק פנימי בין 'טובים' ל'רעים'. אם רק נוכל לנצח את הרעים האלו שהשתלטו על הספינה באמצעות הדבר המחליא הזה שנקרא בחירות דמוקרטיות, נצליח אולי לנווט את הספינה למקום מבטחים.
ה'רציונאל-סוציאליזם' שמנחה את החשיבה של ברעם מקבלת פתאום משמעות מפחידה.
הטור פותח בניתוח אקטואלי מעורר השתאות:
"הפגנות השִיבה הפלסטיניות והסוריות ברמת הגולן ובלבנון [הן] ההמחשה הבוטה של האמת הישנה שהחזקת השטחים היא לא רק בלתי מוסרית, אלא גם בלתי אפשרית לטווח ארוך."
כל מי שחשב שהעצמת מיתוס הנכבה מוכיח בדיוק שהדיון אינו על 67' אלא על 48' אינו אלא טועה. משום מה הדבר הזה מוכיח בדיוק מה שנחשב בחוגים מסויימים ל'אמת ישנה': הפליטים הפלסטינים רוצים לחזור ליפו ולעכו ולחיפה בגלל הכיבוש של יהודה ושומרון. מה שלא ברור הוא מה ליפואי או לחיפאי לשעבר עם שכם ורמאללה? מדוע הקמה של מדינה ב'גדה המערבית' אמורה לפתור את המצוקה שלו? ככל הידוע לי, עד 67' היו לא מעט מיוצאי חיפה ויפו שאכן התגוררו בשכם ורמאללה ומשום מה הם המשיכו לחלום על בתיהם הישנים.
ההתקעשות של ברעם וחבריו על ה'אמיתות הישנות' שלהם לא מביישת אף אפיפיור.
בהמשך המאמר ברעם חושף את האופן בו הוא רואה את עצמו וחבריו:
"אנשי השמאל כאן משוּלים פחות או יותר לקבוצה לא גדולה של נוסעים על אוניית הפאר "טיטניק", במסעה מסאות'המפטון לניו-יורק בשנת 1912, זמן קצר לפני ההתנגשות הרת האסון בקרחון הגדול. רוב הנוסעים כועסים עלינו, כיוון שהבחנו בסכנת הקרחונים זמן רב לפני שהם הבינו שנשקפת לנו סכנה גדולה."
השימוש בטיטניק הוא מעניין, כידוע הטיטניק טבעה בגלל שמנהיגיה חשבו שהיא חזקה יותר מהקרחונים, כך שאפשר להתנגש בהם בעצמם ולצלוח את הסכנה. כן כן, הקונספציה של הקברניט, זו שחשבה שהטכנולוגיה והידע שלו חזקים יותר מהטבע היא זו שהטביעה את הטיטניק.
זיהוי הקרחונים במזרח התיכון הוא בסך הכל פשוט: יש הרבה ערבים שרוצים להעיף אותנו מכאן, לחלק מהם יש אולי נשק גרעיני. יש כאלו שמבינים את המציאות ואת גבולות היכולת שלנו לעצב אותה, ומעדיפים להתחמק מהקרחונים או לירות עליהם, ויש כאלו הסבורים שהם יכולים לבצע כמה מהלכים מדיניים שישברו את הקרחונים ויהפכו אותם למין אייס-קפה חביב שאפשר לנגב איתו חומוס בדמשק.
אולם, את השיא שומר ברעם לסוף: כדי להנהיג את הספינה יש צורך להאבק באותם גורמים 'רעים' שהשתלטו עליה:
"מי שאינו מוכן למאבק פנימי עם מאות יגאל עמירים על כל המשתמע מכך, מוטב לו ללכת עם הזרם המוביל אותנו למסלול התנגשות, שיהיו בו, באורח יחסי, פחות ניצוֹלים מאשר בטיטניק. מחיר השלום הוא כבד; מחיר המשך המלחמות והמשחק המסוכן בהרתעה גרעינית כבד הרבה יותר. כדי לסלק את הימין המטורף ואת משרתיו ולהרחיק אותם מהגה הטיטניק, יש לנהל קרב איתנים בתוך האונייה. אחרת ניאלץ להתמודד עם הפתעות, שהן בעצם התגלמותו של הצפוי. אם המאבק הפנימי לא ייערך בזמן אמת, לא ניוושע מספרי זיכרונות של עסקנים ש"תמיד ידעו את האמת לאשוּרה".
פה כבר נחשפו הקלפים הכבדים:
המאבק הוא לא מאבק לאומי בין יהודים לערבים, אלא מדובר במאבק פנימי בין 'טובים' ל'רעים'. אם רק נוכל לנצח את הרעים האלו שהשתלטו על הספינה באמצעות הדבר המחליא הזה שנקרא בחירות דמוקרטיות, נצליח אולי לנווט את הספינה למקום מבטחים.
ה'רציונאל-סוציאליזם' שמנחה את החשיבה של ברעם מקבלת פתאום משמעות מפחידה.
 |
| 'יגאל עמירים' משתלטים על הספינה |
