‏הצגת רשומות עם תוויות אקדמיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אקדמיה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 21 ביולי 2011

מי יהיו החיילים של השמאל במלחמת האזרחים הישראלית?

מאורעות השבועות האחרונים הובילו כמה מבכירי אנשי הרוח המקומיים לפנטז בקול רם על נפלאותיה של מלחמת אזרחים ישראלית. 
כך, הסופר המהולל יורם קניוק קרא בשני מאמרים נוטפי אהבת-הרע למלחמת אזרחים נגד הימין ולהקמתה לאלתר של מדינת תל-אביב, משהו סטייל ההתכנסות האולמרטית עליה השלום. מהלך אפוקליפטי זה, הוא הפתח לניצחון על הרוע העולמי, ובלשונו האדמדמה של קניוק:
"אנחנו נמצאים בשלב ההכנה לקרב הראשון שיהיה גם האחרון"
מי שרוצה לשמוע את זה בסראונד, מוזמן להקשיב להגיגיו של ג'אד נאמן המתנבא באותה רוח.
אלא, שבתור וטראן עטור גבורה, יודע קניוק שבשביל לנהל מלחמה ראוייה צריך גייסות, ובשביל גייסות צריך תמיכה עממית, ובשביל תמיכה עממית עדיף שיהיו לך יותר מ3.5% מקולות הבוחרים. אכן בעיה.


ובכן, בעיה זו מחריפה עוד יותר לאור העובדה שמשום מה בתחשיבי כוח האדם של הצבא האדום המקומי, נוטים להזניח מראש כל מי שעשוי לשמור על זיקה כלשהי ליהדות.
כפי שאפשר להיווכח במודעות הגיוס שלהם, גייסותיו של קניוק קשישא אינן מיועדות לשומרי השבת:





כאשר שבת יוצאת בסביבות 8:30, אפילו מי שגר במטרופולין תל-אביב האירופאי יתקשה להגיע לשדה הקרב לפני 9:30. בהתחשב בעובדה שההתקפה אמורה להסתיים בשעה 10:00, חוץ מפינוי נפגעים לא יהיה לו יותר מידי מה לעשות.


אכן, מכה קשה למצבת כוח האדם. 


מיהו 'אזרחי'?
נדמה שאת המפתח לגיוס ההמונים לצבאם, מצאו מצביאי השמאל (שהם מעטים כמו מצביעיהם) בדמות שיתוף פעולה אזורי עם שוחרי חירות וחופש אחרים המאכלסים את אזורנו. כך מסביר פרופ' ירון אזרחי את המאבק אליו הוא מצטרף:
אני מתכוון להצטרף לצעדת הסולידריות עם העצמאות הפלסטינית שתיערך מחר (שישי) בשייח' ג'ראח. אני סבור שמטרת צעדה זו ... דווקא חיזוק שני העמים מול הגורמים מבית ומבחוץ המתנכלים להסדר שלום וחלוקת הארץ שיבססו את חירותם לדורות...דווקא עכשיו, כשחירותנו כאזרחי ישראל ועקרונות המשטר הדמוקרטי נרמסים על ידי אותם קנאי ממשלת נתניהו בכנסת ובממשלה, המגבים את משטר המתנחלים האכזרי על הפלשתינאים בשטחים הכבושים, ראוי להשתתף בצעדת הסולידריות ההיסטורית הזאת.


מחנה השלום הישראלי - שממשיך לשאת בשם הזה למרות קריאות המלחמה שלו - רואה בפלסטינים את השותפים הטבעיים שלו למלחמת האזרחים הבעל"ט. חבורה זו רואה את עצמה כחלק ממאבקם של הפלסטינים נגד קואליציית המתנחלים-רבנים-והסתם-אנשים, ומעוניינת להשתתף עמהם בכינונו של סדר אזורי חדש שיגיע על חודי הכידונים.


ואולם, בעוד שהמטכ"ל התל-אביבי של צבא זה מונע מערכי זכויות-אדם ושיוויוניות מתקדמת, הרי שהתנועה המקבילה לה בצד הפלסטיני עסוקה יותר בשובו של צאלח אל-דין המודרני ומעדיפה זכויות אסלאם על פני זכויות אדם.
במובן הזה, מנהיגי המהפכה הישראליים ממלאים את תפקד האידיוט השימושי ההיסטורי באופן מרשים למדי: פירור החברה הישראלית בכדי להשיג מטרה אחת, ישמש גורמים טוטליטריים זרים בכדי להשיג מטרה אחרת לחלוטין.


עד כמה שזה מצער, במידה ותצליח המלחמה של אזרחי הוא יצטרך להתרגל לשמו החדש - "ירון ד'ימי".

יום שישי, 29 באפריל 2011

ד"ר ניב גורדון נפגש עם ערפאת במוקעתא המותקפת

 
כ-250 פעילי ארגוני תעאיו"ש וקואליציית הנשים למען השלום, נכנסו בתאריך 2.3.2002 לרמאללה, ונפגשו עם יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.
על פי הדיווח ב YNET, אמר להם ערפאת:
"אנחנו בני דודים ורוצים להמשיך בדרך השלום... המציאות שבה הטנקים נמצאים מסביב ללשכתו, לא תרתיע אותו מלהמשיך בדרך השלום".


במהלך הפגישה ניב גורדון (היום פרופ', ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניבקסיטת בן גוריון) הצטלם עם ערפאת כשידיהם חבוקות (ראה בתמונה).


ערפאת וניב גורדון ברמאללה צילום ערוץ 2



"נכנסנו כדי להביע סולידריות עם העם שמושפל, בדרך של הידברות ולהציע אפשרות של תקווה. מדינת ישראל לא תקבע מי המנהיג הלגיטימי של העם הפלסטיני, אלא העם הפלסטיני עצמו. לדעתנו שרון רוצה במלחמת לבנון מספר 2 בשטחים ואנחנו רוצים לעצור את זה".
בתשובה לשאלה אם הוא חש בנוח להתחבק עם יו"ר הרשות הפלסטינית, האחראי למעשי הטרור, הוא ענה:
"אני לא יודע מי אחראי לפיגועים, זה מה שהתקשורת אומרת, והיא מקבלת את המידע מהממסד הבטחוני ומדברי השב"כ".

יום רביעי, 27 באפריל 2011

פרופ' זאב שטרנהל: אין ספק בדבר הלגיטימיות של ההתנגדות בשטחים

מתוך המאמר 'מול ממשלה סהרורית' (הארץ 11.05.01):


"לרבים בישראל, אולי אף לרוב המצביעים, אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות, לא פוגעים בנשים ובילדים ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק."

שטרנהל פיתח תפיסה לפיה הפלסטינים הם עם מדוכא, אשר ארגוניו החמושים הם תנועת חופש לגיטימית. אולם, בניגוד לציפיותיו, תנועה זו לא מפעילה את כוחה נגד כוחות הדיכוי והכיבוש, אלא נגד אוכלוסייה אזרחית תמימה, וללא הבחנה בין שני צידי הקו הירוק.
אולם, תחת שעובדות אלו, המגובות היטב באידיאולוגיה הפלסטינית, יגרמו לפרופ' לזנוח את הפרדיגמה החביבה שלו, הוא פוטר אותן בלא יות מכך שחסרה 'בפלסטינים מעט תבונה', אמירה שיש בה לא מעט אוריינטליזם מתנשא כשלעצמה.
ובכן, מי שאין בו מעט תבונה הם לא הפלסטינים, אשר ככל הנראה פועלים לפי תכנית ברורה ואידיאולוגיה סדורה, אלא דווקא אחרים, המנסים בכל מאודם לכפות את תפיסת עולמם הנוקשה על המציאות.