‏הצגת רשומות עם תוויות שמעון פרס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמעון פרס. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 26 ביולי 2012

הרמדאן של פרס פוגש את הסרט של המציאות


אחרי ששמעון פרס ניסה כמעט כל פריצת-דרך מדעית בכדי להביא לפה שלום, נדמה שהוא זיהה גם את הגל של טכנולוגיות האינטרנט והוא מנסה לרתום גם אותו לשירות ההזייה. הפייסבוק והיוטיוב ממשיכים עבור בלתי-נלאה בלתי-נגמר שכמותו את מה שעשו החידושים בטכנולוגיה גרעינית של שנות החמישים, וההמצאות במדעי המדינה של שנות התשעים.


בקריאה ויראלית נרגשת פרסם הדייר מספר 1 של ישראל את פנייתו לקהל הצופים המוסלמי, ולפחות לאלו מביניהם שהשלטונות בארצם עוד מרשים לראות יוטיוב.


 

פרס איחל למוסלמים בכל העולם "סָאוּמָן מַקְבּוּלָן", צום קל, וקרא להם לכך ש
"נקווה יחדיו לשנה של שלום, של סלאם, לכולנו. מי ייתן ותהא זו שנת שלום ושלווה לאזור כולו ולתושביו. אני שולח את איחוליי החמים ביותר לכולכם, כל שכנינו".


עד כאן טוב ויפה. לשכן יש חג, אז למה לא לאחל לו מלל סתמי שגורם להתעלות נפש ערטילאית?
אלא שפרס, הידוע בתור מומחה גדול לחגי האסלאם ובעיקר לתולדותיו, מסביר לצופיו הבורים את עניינו של החג: "הרמדאן הוא חודש של מסירות וחשבון נפש למען השלום". ומכיוון שכך, "בחודש המבורך הזה זוהי הזדמנות להושיט יד לשלום. מי ייתן ותהא זו שנת שלום ושלווה לאזור כולו ולתושביו". ומכיוון ש "הרמאדן הוא זמן טוב ליצירת חברים חדשים" הרי שהדבר הטבעי הוא ל"הזמין אתכם להיות חברים שלי בפייסבוק".


אכן מילים כדורבנות. אך כמה מצער לדעת שהמרחק בין הפנטזיה הניאו-מידל-איסטית הזו למציאות ההיסטורית הקונקרטית כה גדול עד שגם צוקרברג בכבודו ובעצמו לא יוכל "לעזור לך לחבר בין אנשים", כפי שמכריז עמוד הכניסה של פייסבוק.


בסיועו של גוגל ובעזרת דובריהם של חלק מהצופים הפוטנציאלים בסרטון הג'ו-טיוב הזה, הצלחנו לגלות כמה דברים על הרמדאן.

ובכן, למרות היותו מנהג קדום לאסלאם, לרמאדן משמעות מיוחדת למוסלמים בשל העובדה שבחודש זה בשנת 624 לספירה הצליחו מוחמד ולוחמיו להתגבר על צבאם של בני קורייש ממכה בקרב באדר,הנחשב לתפנית בתולדות האסלאם ולראשון בסדרת ניצחונות הג'יהאד של מוחמד.
על חשיבותו של הקרב במסורת הערבית והמוסלמית תעיד בין היתר העובדה שמלחמת יום כיפור נקראת עד היום מלחמת הרמדאן, ותכנית ההתקפה המצרית זכתה לשם הקוד "מבצע באדר".


אבל למה לתת לגוגל לדבר כאפשר להקשיב גם למוסלמים עצמם?


ארגון קעידאת אל-גי'האד, שנטל אחריות לפיגוע בבורגאס לאחרונה, הסביר ברוב טובו גם את התזמון בו נקטו פעיליו

"חודש הרמדאן זהו חודש של ג'יהאד, במהלך החודש נלחמים באויבי אללה - היהודים וארה"ב".


סביר להניח שחברי הארגון צפו בסרט, ואולי אף התחברו לדף הפייסבוק של הנשיא. אלא שמשום מה הם לא השתכנעו.


הסבר נוסף לחגיגה החודשית מספק מוחמד באדי, יו"ר האחים המוסלמים המצריים, בדרשה לרגל החודש הקדוש
"רמדאן תמיד היה חודש של ג'יהאד ומאבק. החודש של עוצמה וניצחון. קרבות שאירעו בחודש זה הם קרב באדר, בו מוחמד הביס את צבאות מכה; קרב כיבוש מכה עצמה; קרב עין ג'אלוט (1260) בו הובסו המונגולים; ולבסוף, מלחמת הרמדאן של שנת 1973, שהפכה לציון דרך עבור דורנו. מלחמה זו מדגימה כיצד ניצחון ועוצמה באים בד בבד עם ידיעת הדת והאמונה. אנו מתפללים לאללה שיעניק ניצחון ללוחמי הג'יהאד".

אז נכון, חודש הרמדאן עבור המוסלמים הוא חודש של שלום. רק חשוב לזכור, שהשלום המדובר הוא לא מהסוג שמגיע אחרי "ויתורים כואבים" מצדם של עמים שעייפים מלנצח, אלא מהסוג שבא רק אחרי הניצחון המוחלט. כמו "שלום וסטפאליה" או "שלום ורסאי" גם השלום של הרמדאן הוא מסוג ההסדרים החד-צדדיים שמנצחים כל כך אוהבים.

מנחם לדעת שכשיזרקו את היהודים בחזרה לים, לפחות יישארו לנו כמה אלפי לייקים.

יום שני, 9 במאי 2011

הנשיא פרס: לנהל מו"מ עם חמאס - "גם כשהתחלתי את המשא ומתן עם ערפאת, אמרו 'אין שום סיכוי".


הנשיא פרס הכריז בראיון חגיגי כי הוא לא שולל משא ומתן עם חמאס, שכן גם המשא ומתן הראשוני עם אש"ף התחיל באווירה של אי-אמון ציבורי:

"גם כשהתחלתי את המשא ומתן עם ערפאת, אמרו 'אין שום סיכוי'. אותו הדבר אני חושב לגבי חמאס - השם לא מעניין אותי, מעניין אותי התוכן. הכל עוד פתוח, מפני שגם לחמאס יש בעיות והוא לא כל כך חזק" 
לפי ההיגיון של פרס זה עובד בערך ככה:
א. אש"ף היה ארגון טרור רצחני.
ב. דיברנו עם אש"ף למרות הכל.
ג. התהליך מול אש"ף היה מוצלח.
ד. אין סיבה לא לדבר עם חמאס.


בעוד שעל התעלול הדיפלומטי של שיחות חשאיות אפשר להתווכח, הרי שאת העניין העובדתי - הצלחתו או כשלנו של תהליך אוסלו, אפשר לשפוט באופן די חד-משמעי.
אם תוצאה כזו, שגבתה קרוב ל1500 הרוגים ולפחות 2 מבצעים נרחבי היקף, נחשבת בעיני הנשיא כהצלחה, קשה לדמיין מה נראה בעניו כישלון

הנשיא ממשיך בשלו ומסביר מאין הפשרנות ההחלטית הזו:

"אבל כל המנהיגים יודעים בלבם שאין ברירה ומוכרחים להגיע לשלום. איש לא רוצה היום לחזור לשפיכות דמים, במיוחד במצב הקיים. על כן צריך להבחין בין המראה החיצוני לבין הפוטנציאל הנסתר".  

אף אחד לא רוצה היום לחזור לשפיכות דמים ולמלחמה במצב הקיים".

מסתבר שהנשיא פרס אינו רק דיפלומט מפורסם או פוליטיקאי ממולח, הוא גם פסיכולוג או מאמן אישי של מנהיגי האזור. על סמך איזה מידע מתבססות הקביעות הללו?

התשובה לכך נעוצה עמוק בתיאוריה של האידיוטים השימושיים. הנשיא פרס מחזיק בתפיסה פסאדו-מרקסיסטית, המניחה שהגורם המניע את העולם הוא המאבקים הבלתי-נלאים על אמצעי הייצור. היות וכך, שאיפתם של מנהיגי האזור היא רווחה כוללת ולא להרוג יהודים מסיבות דתיות ותרבותיות. על כן, כל הסימנים המעידים שאין זה כך, נפטרים בקלות כאמירות 'לצרכים פנימיים' או ככיסוי 'לדבר האמיתי' שהוא מדינה סוציאל-דמוקרטית ערבית מתקדמת.
יש כאן שילוב של מרקסיזם עם אוריינטליזם יהיר.
השילוב הזה כבר הכניס את מדינת ישראל לאשפוז של שני עשורים קשים.
כנראה שבתהליך הגמילה מופיע מדי פעם 'קריז' מזדמן.

יום ראשון, 1 במאי 2011

בן כספית: "פרס מדבר עם ביבי על בגין, על שרון, על אלה שהעזו והצליחו."

בן כספית מדווח מתוך מוחו של פרס:

"בני שיחו של פרס אומרים לו שישכח מזה. שלביבי אין כוח, שדברים כאלה לא עושים במחצית השנייה של הקדנציה אלא בתחילתה,שאין לנתניהו סיכוי להעביר תוכנית כזו בליכוד. פרס מגחך. הוא כבר היה בסרטים האלה, עוד מהימים של הראינוע והסרט האילם. הוא אומר שאם ביבי רוצה, ביבי יכול. שאם ילך על תוכנית מדינית שפויה כזו לבחירות, ינצח בגדול. ואז הקיצוניים יידחקו לשוליים והשפיות תנצח. ושאפשר ללכד את כל הכוחות הציוניים והמרכזיים והמפוכחים בישראל.פרס מדבר עם ביבי על בגין, על שרון, על אלה שהעזו והצליחו."
האם כספית שמע רדיו בימים האחרונים? האם הוא שהה דרומה מתל-אביב בחצי העשור האחרון?
על איזו הצלחה הוא מדבר? על ההצלחה להונות את הבוחרים של הליכוד?
מי כאן הא"ש? פרס שאומר כאלה דברים או בן כספית שאומר שפרס אומר כאלה דברים? 
 
המשך המאמר של כספית מלא בסימפטומים המוכרים - 'שלום עושים עם אויבים', ושבסוף כל רודן צריך ללכת למכולת:
 
"אבל מה שבטוח הוא שאחרי החלפת שלטון, הדבר הראשון שהמנהיג החדש מחפש הוא רווחה כלכלית. לשלם את החשבונות. להיטיב עם העם. לשקם את הכלכלה. את כל זה אי אפשר לעשות בלי המערב, בלי אמריקה, בלי אירופה."