‏הצגת רשומות עם תוויות אנטישמיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אנטישמיות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 22 בספטמבר 2011

פתרון ריאלי והגיוני לכל בעיות האזור! (סאטיריפוסט אורח, עדי אמסטרדם)

למערכת 'אידיוטים שימושיים' הגיע המכתב הבא. המחבר מציין שהוא נכתב ב"אירוניה קלה". לפי ההגדרה הזאת, מדור דעות ב'הארץ' זה מוסף סאטירי.
קריאה מהנה!


ישראל מחדשת שוב ושוב את מעגל האלימות ברצועת עזה, ומסרבת להתעלם מהשקט היחסי ששורר באיזור, דהיינו, שתים-שלוש רקטות על יישובי ספר סביב הרצועה, ופתאום מתעוררת הזקפה הלאומית של הממשלה שלנו והם מחליטים להגיב כי "לא יהיה ירי על תושבים".
ברור שנתניהו מבקש למנוע ולהחריב את הצהרת העצמאות הפלשתינית, והוא יעשה הכל כדי למנוע זאת, וכדי להשאיר את הכיבוש ואת הרצח וההרג של חפים מפשע. הוכחה כאן.

צרפת וגרמניה הן דוגמאות מצוינות לשתי מדינות שטבחו באזרחיהן במשך שנים, וכעת ילכו שניים יחדיו, וגר פריץ עם ז'אן ועם קלודט בקומונה והטיפו לשלום עולמי ולאהבה ללא גבולות. העניין הוא שפריץ, ז'אן וקלודט עברו תהליך של חילון, ואם ינסו לכפות, בשל נטייתם הקולוניאליסטית המערבית, את אורח חייהם על אחינו מהמזרח, עלולים אחינו מהמזרח להיאלץ להשיב באלימות, ולמול את קלודט (לאחר אונס לשם הלקח), לסקול את פריץ ולתלות את ז'אן ממנוף גבוה (כפי שמהנדס איראני חובב מנופים נוהג לעשות, כשנכפית עליו הסיטואציה).

"היוזמה הסעודית"



עלינו להכיר בעובדה שישראל הית המאז ומתמיד שורש הרע באיזור, עוד לפני שהוכרזה עצמאותה. בשנים 1919 ו-1920 נכפתה על הפלשתינים שליטתם של הבריטים והצרפתים, וכאשר התברר להם שהיהודים מתכננים להקים מחתרת אלימה בשם "ההגנה" (בשלהי 1920), הם יצאו בפעולות הגנה שונות, שבמהלכן מצאו את מותם במקרה קרוב לשישים יהודים, ויותר מארבע מאות נפצעו, רכושם נבזז וכו'.
בשנת 1929 שוב לא עמדה לפלשתינים הברירה, ובראותם כי היהודים הלאומנים ביקשו להתפלל על רחבת הכותל תוך הפרדה בין גברים ונשים וחילול העקרונות המקודשים לאסלאם, נאלצו להתגונן ולטבוח את יושבי חברון, צפת, עזה ועוד, במה שכונה על ידי הלאומנים היהודים "פרעות" תרפ"ט.

שנאה היא כלי פוליטי חזק מאד, וישראל משחקת במשחק הזה שכל מטרתו היא לפורר את לאומיותם של הפלשתינים ואת רצונם לעצמאות.
זו הסיבה שתכנית הלימודים בישראל רווייה שנאה כלפי הערבים ועמוסה לעייפה בעיוותי היסטוריה, זו הסיבה שתכניות ילדים רבות בטלוויזיה מטיפות ללאומנות קיצונית ולהקרבה עצמית על מזבח האידיאולוגיה, זו הסיבה שרבנים רבים (בארץ ובעולם) נושאים דרשות ביום שישי ובהן הם קוראים לשלילת זכות החיים של כל כופר בדת משה, ואם חשבת שאין קשר בין הרבנים (גם אלה שקוראים לעצמם "אנטי ציונים") ובין הממשל - נפלת בפח שהם טמנו לך.
לא רק זה, אלא שישראל עוסקת ללא הרף בשכתוב ההיסטוריה ומחיקת הנוכחות הפלשתינית במזרח התיכון.
לא סתם מרבית החוקרים והארכיאולוגים הם אנשי דת נוצרים - הרי חלק מהסיבה לקשור בין מעשיות התנ"ך למקומות בישראל קשור בניסיון לקדם אג'נדה משיחית נוצרית-יהודית. ומי יוצא נפסד מכל זה? בדיוק! אותו עם קדום, הפלשתינים.
אגב - בדיוק אותם חוקרים הם אלו שמנסים למכור לנו (באמצעות דוחות ומסמכים ורישומי אוכלוסין כוזבים) כי לפני מה שמכונה "העלייה השנייה", הארץ היתה שוממה ונידחת, לא היו כאן כמעט ערבים, ושמספר היהודים והמוסלמים בירושלים היה שווה זה לזה, כאילו לא התקיימו כאן דורות על גבי דורות של ערבים פלשתיניים שורשיים, נצר למשפחות א-כורדי, אל-עיראקי (או עריקאת) וכו'.
אפשר להוסיף לעניין הזה את שכתוב ההיסטוריה לגבי נושאים רבים אחרים, כמו באתר הזה.

יש הבדל בין אויב לאויב, יש הבדל בין החמאס לבין הפתח, ולא רק בהתייחסות לישראל. ידוע כי החמאס, למרות שהוקמה וטופחה על ידי הממשל הציוני, היא תנועה חברתית בעיקרה. זו הסיבה שההמונים מצביעים עבורה וכנראה ימשיכו להצביע. לגבי הפתח - יש בעיה קלה לאבו מאזן, שכן הוא הודיע שיתפטר מתפקידו כיו"ר הראשות עד חודש ינואר 2009

ממשלת ישראל, כשהיא מביטה על גאוותה הלאומית ומתפארת למי יש יותר גדול, מתעלמת מקוד הכבוד של הערבים, מהבדלי התרבות בינינו, ומהעובדה שאם פוגעים בכבודו של בן המזרח, המעשה חמור ועלול לגרור פעולות תגובה אלימות. לכן, סירובה של ממשלת ישראל לגשת למשא ומתן בהתאם לתנאים המוקדמים של הפלשתינים לא מובן ואף מסוכן לחברה הדמוקרטית בישראל.
כל סירוב ישראלי, כל בנייה בשטחים, רק מחזקים את השנאה של הפלשתינים כלפינו, ולא, מרביתם כלל לא בוחרים לשנוא אותנו, אך הממשלות שלנו כופות עליהם את השנאה.
העניין, שישראל מצליחה להציג את עצמה כאילו היא זו שהציעה הצעות מרחיקות לכת, והפלשתינים הם העיקשים שמסרבים להתפשר.
האם הייתם מתפשרים על הלאומיות שלכם? האם הייתם מתפשרים על רעיונות מהותיים בהגדרתכם כעם? הרי אפילו אהוד ברק, מר ביטחון בכבודו, אמר שהיה מתגייס לשורות ארגון טרור אילו היה נולד כערבי.
מה הפלא שהפלשתינים מסרבים לכל דבר שממשלת ישראל "מציעה" להם, תוך שהיא דורשת מהם לוותר על עקרונות חשובים ורבים כל כך? מה הטעם במשא ומתן מסוג זה?
דבר נוסף - לדעתי זוהי התנשאות ישראלית מערבית טיפוסית לנהל "משא ומתן" על בסיס רכוש שאינו שייך לך.

עכשיו יאמרו לי הלאומנים, "אבל ארגון אש"ף הוקם ב-1964, ולא לאחר מלחמת 1967" כאילו שלפני כן לא גורשו ערבים מהבתים שלהם. ובכן - גם לפני כן נעשו מעשי טבח נוראיים בערבים.
העובדה שבית המשפט פסק לטובת לוחמים משנת 1948, כאשר טדי כ"ץ פרסם את מעשי הטבח בכפר קאסם מוכיחה כמה המערכת אצלנו רקובה. גם העובדה שהתגלו פערים בין העדויות המוקלטות ובין עבודת המחקר שלו מוכיחה כי מדובר בקנוניה, שכן גם הערבים שהוקלטו פחדו לספר את האמת.

כל עוד ממשלת ישראל ומדינת ישראל לא מקבלת את הנראטיב הפלשתיני, של הפלשתינים תושבי הגדה ושל הפלשתינים אזרחי ישראל, לא יהיה מקום לדו קיום ולשלום אמיתי. כל עוד ישראל ממשיכה לנהוג כמו דיקטטורה חשוכה, ולהפלות את הפלשתינים אזרחי ישראל, ולמנוע מהם זכויות בסיסיות כגון הזכות לרפואה, האפשרות להשכלה גבוהה, הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון, הזכות לשלטון מקומי וכו', אל לה, למדינת ישראל, להצר על כך שהפלשתינים אזרחי ישראל נדחקים לפינה ומביעים שנאה ותיעוב כלפיה.

מתי מדינת ישראל תתחיל לשאת באחריותה לגבי הפליטים הפלשתינים המצויים במחנות הפליטים במדינות זרות?

מדינת ישראל צריכה להכיר בתרבות המזרח תיכונית שבתוכה היא נמצאת, ולהתאים עצמה לקודים החברתיים. אסור למדינת ישראל להתחיל להתגרות ללא הרף באחינו מן המזרח, כי אז הם ייאלצו להגיב ושוב ניגרר לאלימות.

אל תשכח שיש חשיבות רבה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני עבור המזרח התיכון כולו. כשייפתר הסכסוך הזה והפליטים הפלשתינים ישובו לבתיהם החוקיים מזה דורות, לא תהיה עוד סיבה לשנאה בקרב העמים הרבים.
העניין פשוט: כשייפתר הסכסוך, לא תהיה לאמריקאים שליטה או ניסיון לדריסת רגל במזרח התיכון, שכן לא יהיה טעם בארגוני הסיוע השונים. כשלא תהיה להם דריסת רגל, הם לא יוכלו להסית את ההמונים האחד כנגד השני, וכך העיראקים יחדלו לטבוח אחד בשני, הסודנים, הירדנים, התימנים, הבחריינים, הסורים, המצרים וכמובן הכורדים והטורקים.
אבל לכוחות המערב הקולוניאליסטי (ארה"ב וישראל בעיקר) יש אינטרס בחרחורי המלחמה הללו, כך ניתן לפקח על מחירי הנפט ולשעבד את אזרחי מדינות המערב יותר ויותר לזהב השחור, ולגזול מהם את חירותם (כיצד יורד מחיר הנפט, ובכל זאת מחיר הדלק עולה?).
אי יציבות במזרח התיכון = יציבות למשטר הקולוניאליסטי.

יום חמישי, 14 ביולי 2011

למה השמאל רוצה לפטר 12,000 פלסטינים? על זכויות אדם ורציונאל-סוציאליזם

הקמפיין המתוקשר של שלום עכשיו הקורא לחרם על מוצרי ההתנחלויות, מציג את ההתנחלויות והתעשייה שבהן כמכשול בפני השלום והשגשוג האזורי. 
במודעות אלו נכתב כי שמן אחיה פוגע בסיכוי לשלום, שיין פסגות מביא לחרם על ישראל ועוד שלל פנינות מהמיטב שבמלל העל-הגיוני.


קמפיין זה, מלבד היותו קידום מכירות ענק למוצרים הללו (מעולם לא ראיתי חלווה פרוסה כל כך באלגנטיות), מתעלם מהיבט עובדתי משמעותי: במפעלי ההתנחלויות מועסקים כיום כ 11,000 עובדים פלסטינים, המהווים כ 14% מכוח העבודה הפלסטיני. עובדים אלו, שחלקם אף מועסקים במשרות בכירות, זוכים שם לרמת שכר הגבוהה פי שניים ויותר מהשכר הממוצע במשק הפלסטיני.
בהתחשב במבנה החברה הפלסטינית, יש המעריכים כי עובד כזה מפרנס בין שתיים לשלש משפחות מהחמולה שלו. בחשבון פשוט מדובר בכ 25,000 משפחות, ובמשהו כמו 100,000 יצורים אנושיים.

למי שעוד עוקב, משמעות הדבר היא כי החבר'ה מהחרמות תומכים למעשה בהכנסה של 100,000 אנשים, נשים וטף למעגל העוני. בחברה שאין לה מערכת רווחה מפותחת, יש לכך משמעויות קטלניות.


איפה ה'אדם' בזכויות האדם?
מקרה זה הוא טסט-קייס נהדר לבחינת המשמעות האמתית של שיח זכויות האדם. לכאורה, היינו מצפים ממי שמצדד בסיוע לבני אדם באשר הם אדם לתמוך בכל פרויקט שמביא לתוצאות חיוביות כל כך, ללא אפליה על רקע דת, גזע וכל השאר.


אלא שיוזמי החרמות ויחצניהם, תופסים את מושגי זכויות האדם באופן אידיאולוגי מופשט, שאיננו כפוף לשום בשם ודם מוחשי.
על פי אידיאולוגיה זו הסיפור של ההתנחלויות הוא רע לא בגלל סוגים שונים של עוולות ריאליות שהוא גורם. הוא רע באופן עקרוני.
גם אם המתנחלים היו ממנים מכיסם משכורות בנות שש ספרות לשכניהם הפלסטינים, זה היה נתפס כחלק מה 'פרקטיקות של הקולוניאליזם' וכ 'כיבוש רך' וכל מיני מושגים מהז'רגון הפוסט-קוהרנטי.
חבורה כעסנית זו לא תבוא על סיפוקה עד שהכלכלה הפלסטינית תתנתק לחלוטין מזו הישראלית, ועד שלא יתקיימו בין שתי הקבוצות שום יחסי תלות כלכליים. זה כמובן קצת קשה, בהתחשב בנתונים הגאוגרפיים המעצבנים של הארץ. משהו כמו להכריח זוג גרוש לגור באותו בית, אבל בלי שום קשר כלל. (יכול להיות ריאליטי טוב, אולי עם דץ ודצה או רמי וריטה?)


החבר'ה האלה, שרציונאל-סוציאליזם הוא רק חלק מהקללות שאפשר להטיח בהם, לא מתעניינים בשום דבר שאמור להועיל לבני אדם אמתיים. מה שמעסיק אותם אלו שאלות אידיאולוגיות ברומו של עולם שנוגעות לכל מיני מושגים מופשטים חסרי כל קשר עם המציאות. דבר שנכון גם כאשר 83% ממושאי הכיבוש האומללים מעדיפים מקומות עבודה על פני מדינה עצמאית.


מבחינתם, הפועלים הפלסטינים האומללים הם רק חלק מהקרבנות שיש להקריב בשביל לקדם את מלכות השמיים האדומה. אלו הם קרבנות השלום. 


אז מה אם בשביל זכויות האדם נצטרך להקריב כמה אנשים?




איכס - אנשים!



ח"כ מיכאל בן ארי, אנשים וזכויות אדמיסטים שונאי-אדם

יום חמישי, 26 במאי 2011

לא למאבק בין עובדים לעובדים! כן לשלום לסוציאליזם! לא לעובדות ולמציאות! כן לחינוך מחדש!

תנועת "מאבק סוציאלי" פרסמה ניתוח אקטואלי של התהליכים האזוריים. ניתוח זה עסק באפשרות קריסתם של הסכמי השלום עם מצריים וירדן לנוכח המהפכות האחרונות:


"הסיבה לקריסה האפשרית של הסכמי השלום בין ישראל למצרים וירדן, כמו גם העלייה בסיכויים לעימות צבאי עם מדינות אחרות, היא לא השפעתם של גורמים אנטישמיים, אלא הלחץ הסולידארי הגובר מצד ההמונים באזור להתערב לסיום הכיבוש ולמניעת ההתקפות על הפלסטינים." 


בניגוד למה שמושמע ללא הרף במצרים ובירדן, הסכנה להסכמי השלום לא נובעת מגורמים תרבותיים השוללים את קיומה של ישראל ('אנטישמיות' בלשונו הרדודה של הכותב), אלא בשל רגשות הומאניים מצד ה'המונים'.
ההמונים המצרים והירדנים - שמצבם הסוציו-אקונומי גרוע הרבה יותר ממצבם של אחיהם הנאנקים תחת הכיבוש - לא מסוגלים לעמוד מנגד מול גורלם של אחיהם וגל של התרגשות סולידארית סוחף אותם בהמוניהם.


הפרדיגמה המרקסיסטית שמנחה את הכתיבה הזו זועקת עד השמים: הסכסוך אינו סכסוך לאומי-תרבותי המבוסס על מלחמת ציביליזציות, אלא מדובר בוורסיה המקומית של מלחמת המעמדות הלא נגמרת. מי שהופך את הסיפור לסיפור לאומי הוא לא אחר מ:



"גורמי ימין קיצוני, בממשלה ומחוצה לה, מנצלים את המצוקות, החששות והזעם כלפי הממסד בקרב יהודים ממעמד הביניים וממעמד העובדים, לקידום האג'נדה הסכסכנית, הריאקציונית וההזויה שלהם, תוך התמקדות בהסתה נגד ערבים, פלסטינים, מוסלמים, מהגרים ופליטים." 


בניגוד לאותם נצלנים, חברי תנועת המאבק מחזיקים בפתרון הסופי למצוקות האזור:
עובד נדכא בשנות ה-40


"אנחנו אומרים: לא למלחמה בין עובדים לעובדים ובין עניים לעניים!
...מעמד העובדים הישראלי מוכרח לקדם סולידריות בין עובדים ומדוכאים...
יש צורך בוער בבניית אלטרנטיבה למפלגות ההון הלאומניות שמקדמות כולן אג'נדה מסוכנת והרת-אסון בכל התחומים. הקמת מפלגת עובדים רחבה בישראל תוכל להציף גם גישה חלופית וחיונית לפיתרון הסכסוך – סולידריות בין האנשים העובדים והמדוכאים ואפס דיכוי לאומי...
מפלגת עובדים פלסטינית תוכל להעמיד אלטרנטיבה להנהגות הימניות של החמאס והפת"ח,
מפלגות כאלה יצטרכו לפעול להקמת ממשלות חדשות של נציגי האנשים העובדים והעניים...

אחדות האנשים העובדים במאבקים נגד ניצול, אפליה ודיכוי, ולמען פרנסה, דמוקרטיה ושלום, הכרחית לסלילת הדרך לסיום הסכסוך."

והרי המציאות:
הערבים והיהודים בסביבה נתונים במאבק מזה יותר ממאה שנים. המאבק הזה מוכר בתודעת הצדדים כמאבק לאומי. אולם, הפרדיגמה הסוציאליסטית מנחה 'רציונאל-סוציאליסטי' החזק מכל עובדה או תיאור היסטורי הקובע שמאבקים היסטוריים מתנהלים על חלוקתם של משאבים וסביב ניצול ודיכוי של 'מעמדות' שונים. בשל כך יכול הסוציאל-קופירייטר להרשות לעצמו - ולדרוש מאחרים - התעלמות כה בוטה מעובדות.


ואולם גם הכותב המחונן מכיר בעובדה המצערת (רוב העובדות מצערות מרקסיסטים) שנכון להיום רוב הציבור אכן חי בתודעה לאומית, כך שכל המלל הרהוט שלעיל לא יוכל לשנות את המצב הנוכחי. על כן, קובע הכותב בהיר-המחשבה, שלום במזרח התיכון - 
תכנית אב לשלום במזרח התיכון
"כרוך בהכרח במאבק לשינוי סוציאליסטי של החברה, למען: מדינה פלסטינית סוציאליסטית עצמאית, לצד ישראל סוציאליסטית ודמוקרטית באמת, כחלק מאיחוד פדרטיווי, וולונטארי, סוציאליסטי ודמוקרטי של מדינות האזור."


מה עושים כשתיאוריה נתקעת מול עובדות לא נוחות? 
במקום לסגת מהתיאוריה, או לפחות לסייג אותה, מרהיב עוז המרקסו-פובליציסט הנ"ל ותובע מהמציאות להשתנות! 


הרציונאל הסוציאליסטי כאן עובד בערך ככה:
  1. הנחה: מאבק לא יכול להיות לאומי-תרבותי.
  2. עובדה: רוב האנשים תופסים את המאבק הזה כלאומי-תרבותי.
  3. מסקנה: האנשים טועים.

ומהו שלב ד בהיסק המכונן הזה?
חינוך מחדש כמובן.




יום שני, 9 במאי 2011

'הגדה השמאלית' על המהפכות הערביות: מניפסט א"ש

לאחרונה פורסם באתר 'הגדה השמאלית' מעין מכתב פומבי מאת יוצאי עדות המזרח בישראל. מכתב זה, שממוען כנראה לאחיהם המהפכנים במדינות ערב, מכיל כמה אלמנטים מובהקים של מושא המחקר של בלוג זה, המוצגים להלן באמצעות מובאות מייצגות מהמכתב עצמו.
 "אנחנו ישראלים, ואנחנו צאצאים ליהודים שחיו במזרח התיכון ובצפון-אפריקה במשך מאות ואלפי שנים. אבותינו ואמהותינו תרמו להתפתחות תרבות האזור, והיוו חלק ממנה. כך גם עבורנו, תרבות ארצות האיסלאם ותחושת השייכות רבת הדורות לאזור הן חלק בלתי נפרד מזהותנו. אנחנו חשים שותפות להיסטוריה הדתית, התרבותית והלשונית של המרחב המזרח-תיכוני והצפון-אפריקאי, אף על פי שדומה ש"נשכחנו" כבני היסטוריה זאת: ... בעולם הערבי, אשר דומה כי קיבל פעמים רבות את הדיכוטומיה בין יהודים לערבים ואת הדמיון של היהודים כאירופאים, והעדיף להדחיק את ההיסטוריה של היהודים-הערבים כפרק שולי בעברו, או ככזה שכלל לא התקיים."

ובכן, ההיסטוריה של האזור דווקא כן מכילה אותנו, בדרך כלל מדממיים ושאר הזמן בלי זכויות אלמנטריות, על פי חוקי עומר. הערבים לא שכחו זאת ולא השכיחו זאת כלל. הם מדברים על זה כל הזמן, בדרך כלל בערבית ובקודים תרבותיים פנימיים. מי ששכח זה אנחנו.

 
"גם אנחנו חיים במציאות שלטונית שעל אף התיימרותה להציג חזות נאורה ודמוקרטית אינה מייצגת חלקים נרחבים מאוכלוסיית המדינה, בשטחים ובתוך הקו הירוק, רומסת את הזכויות הכלכליות של רוב האזרחים, נמצאת בתהליך של צמצום החירויות הדמוקרטיות, ובונה חומות גזעניות מול תרבות המזרח היהודית והערבית."

כמובן, ביבי=מובארק אסד וקדאפי. מישהו אמר אידיוטים?
"אנו מאמינים כי המאבק שלנו כמזרחים בישראל על זכויותינו הכלכליות, החברתיות והתרבותיות, נשען על ההבנה ששינוי פוליטי אינו יכול להישען על מעצמות המערב אשר ניצלו את אזורנו ואת אזרחיו לאורך דורות ארוכים. שינוי חייב לנבוע מתוך דיאלוג פנים אזורי, ומתוך חיבור למאבקים השונים המתנהלים כיום בארצות ערב, ובאופן ספציפי גם למאבקים של הפלסטינים אזרחי ישראל, לזכויות פוליטיות וכלכליות שוות בתוך מדינת ישראל, ועצירת דחיקתם הגזענית, ושל הפלסטינים בגדה ובעזה, החיים תחת כיבוש צבאי, בתביעתם לסיום הכיבוש ולעצמאות."

רק להזכיר, שהאוטופיה המזרחית עליה מרבים להתרפק הייתה קצרה מאוד והייתה מבוססת על העוצמה הרבה של מעצמות המערב שכפו את השלטון העות'מאני להעניק זכויות יתר (אותן 'קפיטולציות' מהבגרות) לנתינים זרים ולחוקק חופש דתי בתחומי האימפריה.
דבר אחד יש ליוצאי ארצות המזרח האלה במשותף עם 'הילידים' - פנטזיה מזרחית מפותחת.
מערב זה רע, ילידים ועולם שלישי זה טוב. אממ... מוכר לי מאיפשהו, רק שזה היה כתוב ברוסית ועל רקע אדום..

יום שלישי, 3 במאי 2011

הארץ: העם המצרי בעד ביטול השלום בגלל יחסה של ישראל לפלסטינים

ב27.4.11 פורסם סקר לפיו למעלה ממחצית מהמצרים בעד ביטול הסכם השלום עם ישראל.

סקר כזה הוא הזדמנות נהדרת לרענון קונספטואלי ולבחינה מחודשת של פרדיגמות ומדיניות. אולם, סקר כזה הוא גם הזדמנות לפרשנות יצירתית של המציאות ולבחינה מחודשת של העובדות לאור פרדיגמות נוקשות, כפי שנוהגים אינטלקטואלים הלוקים בסנדרום א"ש.

דוגמא טובה לכך פורסמה ב'הארץ' למחרת, תחת הכותרת "שלום קר עדיף":

"חולשת השלום עם מצרים ועם ירדן נבעה מהיותו נחלת מעטים - פוליטיקאים, קצינים, דיפלומטים וקומץ אנשי עסקים בשני הצדדים - בשעה שהנתק בין העמים נמשך. הסיבה העיקרית לנתק היתה ועודנה הביקורת הציבורית במדינות ערב על היחס של ישראל לפלסטינים בשטחים. דעת הקהל הערבית דואגת לפלסטינים כפי שיהודי התפוצות דואגים לשלום ישראל, לביטחונה ולשגשוגה."

ממצאים
לזכות הכותב ('מערכת הארץ') ייאמר שעובדות מסויימות לא נעלמו ממנו. השלום עם מצרים אכן נותר נחלת מעטים. אולם, בניתוח הסיבות מתגלה נוקשותו של הכותב. הכותב מציין כי הסיבה לכך היא הביקורת על מדיניות ישראל בשטחים, משהו שמעמיד את העם המצרי בשורה אחת עם מרבית קוראי 'הארץ'. וכפי שנרמז, אף עם יהדות התפוצות. 

אולם, קביעה זו, שנובעת מהפרדיגמה של הכותב מתעלמת משלל נתונים עובדתיים חמורים.

באתר 'פרספקטיבה' ניתחו מאמר זה, והציגו ממצאים מעניינים מדו"ח של המל"מ משנת 2008 העוסק בהסתה אנטישמית במצריים, וסוקר בין השאר את רשימת הפרסומים הבאה:
  • "הפרוטוקולים של זקני ציון" היוצא במהדורות חדשות ומעודכנות שנה אחר שנה. 
  • "הציונות, הנאציזם וקץ ההיסטוריה" (2005)
  • "מזימות היהודים להשתלט על העולם ואופן ההתמודדות עימם" (2005)
  • "הבלי ישראל ושקרי הציונות – דת ומדינה" (2003)
  • "אופיים של היהודים כפי שעולה בתורה ובתלמוד" (2005)
  • "המזימה, אבניי דרך בחתרנות הציונית והעולמית נגד העם הפלסטיני" (2005).
  • "סיפור על אהבה וחושך" מאת עמוס עוז, דווקא לא מודפס שם...


עובדות אלו ראויות כנראה להתעלמות, שכן יש להניח שמדובר בפעילות לצרכים פנימיים בלבד...