כנס מרקס 2011 שנערך בחודש שעבר בתל אביב ממשיך להפיק מרגליות. אתר 'הגדה השמאלית' העלה מדבריה של נעה לוי, שהסבירה באותו כנס את ההבדל המהותי שבין המאבק על גבולות 67' למאבק לכינונה של מדינה דו-לאומית בגבולות 48'.
הגב' צודקת באבחנתה: מאבקם של אי-אלו חוגים למען שיוויון לערבים בישראל לא כרוך בהכרח בגירושם של היהודים משם. עם זאת, למרבה הצער חלק ניכר מהשותפים שלה למאבק מעוניין בדיוק בדבר הזה, מה שעשוי לזכות אותה בתואר הנכסף 'אידיוט שימושי', ולכיסוי תקשורתי נרחב בבלוג זה.
אולם, מה שעורר את הפוסט המצ"ב הוא המשך הטיעון:
כידוע, בשנת 1967 ישראל כבשה ארץ זרה במטרה לנצל את המשאבים הטבעיים שלה לטובתה. התושבים באותה ארץ לא נהנו כלל מפיתוח ומשיפור ברמת חייהם, ואילו כל הרווחים האפשריים מחבל ארץ זה זרמו לארץ רחוקה, היא ישראל.
זאת הסיבה לכך שהתמ"ג לנפש אצל ערביי יו"ש הכפיל את עצמו כמעט פי-שלשה במשך שלשת עשורי הכיבוש:
זאת גם הסיבה שאספקת המים לתושבים שם השתפרה לעין-ערוך: בשנת 67' רק בערים מעטות היו מים זורמים בצנרת לבתים, ואילו עד שנות ה90 חוברו מרבית הבתים למערכת המים.כמו כן כמות המים הזמינים לתושבים המקומיים פחות או יותר הוכפלה במשך התקופה:
וכדרכו של קולוניאליזם, עלתה גם רמת ההשכלה (עמ' 29):
הסיפור הפוסט-קולוניאלי הוא או קשקוש מוחלט. או לא רלוונטי במקרה הזה.
מדעי האסלה
ומכאן לעניין עצמו: האם מה שמגדיר מאבק קולוניאלי הוא קיומה או אי קיומה של ארץ אחרת אליה יכולים לשוב הקולוניאליסטים?
"יש לומר זאת בבירור: מאבק אנטי קולוניאלי הוא מאבק לגרוש הגורם הכובש. האם המאבק לשוויון בין ערבים ויהודים בישראל הוא מאבק לגרוש היהודים? אם השבתם על שאלה זו בתשובה שלילית, אז כנראה שההמשגה המתייחסת ליהודים בישראל כאל כובשים ולזכויות הפלסטינים בישראל כאל זכויות ילידים למול מעצמה קולוניאלית היא המשגה שגויה, והמאבק צריך להיות מסוג שונה לחלוטין."
הגב' צודקת באבחנתה: מאבקם של אי-אלו חוגים למען שיוויון לערבים בישראל לא כרוך בהכרח בגירושם של היהודים משם. עם זאת, למרבה הצער חלק ניכר מהשותפים שלה למאבק מעוניין בדיוק בדבר הזה, מה שעשוי לזכות אותה בתואר הנכסף 'אידיוט שימושי', ולכיסוי תקשורתי נרחב בבלוג זה.
אולם, מה שעורר את הפוסט המצ"ב הוא המשך הטיעון:
"לעומת זאת, המאבק נגד הכיבוש של 1967 הוא מאבק אנטי קולוניאלי קלאסי. במקרה זה אכן הניצול הציני של הקרקע, המים, המחצבים, השוק וכוח העבודה הזול, נעשה לטובתם של תושבים בארץ אחרת – ישראל. רבים אומרים לנו שההבחנה בין שני המאבקים היא שרירותית. אך ההבדל אינו שרירותי כלל וכלל; כל עוד עיקר מאבקם של הפלסטינים בשטחים הכבושים הוא להוציא את הממשל הצבאי על כוחותיו ומתנחליו ולגרשם, ולמתנחלים ולכוחות הצבא יש מדינה-אֵם לחזור אליה, היא ישראל, אכן מדובר במצב ובמאבק קולוניאלי קלאסי"
כידוע, בשנת 1967 ישראל כבשה ארץ זרה במטרה לנצל את המשאבים הטבעיים שלה לטובתה. התושבים באותה ארץ לא נהנו כלל מפיתוח ומשיפור ברמת חייהם, ואילו כל הרווחים האפשריים מחבל ארץ זה זרמו לארץ רחוקה, היא ישראל.
זאת הסיבה לכך שהתמ"ג לנפש אצל ערביי יו"ש הכפיל את עצמו כמעט פי-שלשה במשך שלשת עשורי הכיבוש:
זאת גם הסיבה שאספקת המים לתושבים שם השתפרה לעין-ערוך: בשנת 67' רק בערים מעטות היו מים זורמים בצנרת לבתים, ואילו עד שנות ה90 חוברו מרבית הבתים למערכת המים.כמו כן כמות המים הזמינים לתושבים המקומיים פחות או יותר הוכפלה במשך התקופה:
וכדרכו של קולוניאליזם, עלתה גם רמת ההשכלה (עמ' 29):
הסיפור הפוסט-קולוניאלי הוא או קשקוש מוחלט. או לא רלוונטי במקרה הזה.
מדעי האסלה
ומכאן לעניין עצמו: האם מה שמגדיר מאבק קולוניאלי הוא קיומה או אי קיומה של ארץ אחרת אליה יכולים לשוב הקולוניאליסטים?
נניח לרגע שהערבים בגליל תובעים לעצמם מדינה: תיאורטית יכולים היהודים לעבור לגור בחיפה או בטבריה. האם גם זה מאבק קולוניאלי? ומה אם ערביי המשולש יתבעו מדינה?
מתי זה מפסיק להיות קולוניאלי ומתחיל להיות קיומי?
מתי זה מפסיק להיות קולוניאלי ומתחיל להיות קיומי?
 |
| לימודים פוסט-קולוניאלים. סילבוס |
למרות כל המלל המרשים, ההצמדות לגבולות 67' נשארת שרירותית לגמרי. הטריטוריה ממערב לירדן היא יחידה אחת מכל הבחינות - גיאוגרפית, טופוגרפית, כלכלית, דמוגרפית. למעט תחום אחד - 'שמאלוגרפית'. רק מהבחינה השמאלוגרפית מחולקת הטריטוריה לשתי יחידות נפרדות, ורק תחת השפעתו של החומר הזה ההבחנה היא לא שרירותית.
מה שיכול להגדיר מאבק כקולוניאלי הוא השייכות המשפטית וההיסטורית של הצדדים לאותה טריטוריה. ולמרבה הפלא בדרך כלל שאלה זו עומדת במרכזו של הסכסוך עצמו. האנגלים באמריקה ובהודו ראו את עצמם כשייכים למקום, וכך גם הצרפתים באלג'יר. במילים אחרות: ההגדרה של מאבק כקולוניאלי היא לחלוטין חד-צדדית. הפלסטינים רואים את היהודים כאן כפולש זר והיהודים לא שוכחים את הכיבוש המוסלמי במאה השביעית, שהפך לראשונה את היהודים למיעוט בארצם. המבט הפוסט-קולוניאלי הוא אינו אלא כסות מילולית לאיזו עמדת מוצא קדם-הגיונית, שמאיזו סיבה פוליטיקלי-קורקטית תקפה רק מהגדה השמאלית והלאה.
מה שיכול להגדיר מאבק כקולוניאלי הוא השייכות המשפטית וההיסטורית של הצדדים לאותה טריטוריה. ולמרבה הפלא בדרך כלל שאלה זו עומדת במרכזו של הסכסוך עצמו. האנגלים באמריקה ובהודו ראו את עצמם כשייכים למקום, וכך גם הצרפתים באלג'יר. במילים אחרות: ההגדרה של מאבק כקולוניאלי היא לחלוטין חד-צדדית. הפלסטינים רואים את היהודים כאן כפולש זר והיהודים לא שוכחים את הכיבוש המוסלמי במאה השביעית, שהפך לראשונה את היהודים למיעוט בארצם. המבט הפוסט-קולוניאלי הוא אינו אלא כסות מילולית לאיזו עמדת מוצא קדם-הגיונית, שמאיזו סיבה פוליטיקלי-קורקטית תקפה רק מהגדה השמאלית והלאה.
ובעצם, כל הניסוחים יפי-התואר וההמשגות הנלוות לא שונים במהותם מהוויכוחים האידיאולוגים שמנהלים הילדים שלי בשאלה הפילוסופית "מי כאן קקי?". אלא שמשום מה כשהילדים מתבגרים זה הופך לאיזה קקאיזם פתלתל שאפשר להקים סביבו קתדרות שלמות למחקרים פוסט-קקיאים ולקלל את היריבים שלך עם הערות שוליים וביבליוגרפיה.
