מי יהיו החיילים של השמאל במלחמת האזרחים הישראלית?

מאורעות השבועות האחרונים הובילו כמה מבכירי אנשי הרוח המקומיים לפנטז בקול רם על נפלאותיה של מלחמת אזרחים ישראלית. 
כך, הסופר המהולל יורם קניוק קרא בשני מאמרים נוטפי אהבת-הרע למלחמת אזרחים נגד הימין ולהקמתה לאלתר של מדינת תל-אביב, משהו סטייל ההתכנסות האולמרטית עליה השלום. מהלך אפוקליפטי זה, הוא הפתח לניצחון על הרוע העולמי, ובלשונו האדמדמה של קניוק:

"אנחנו נמצאים בשלב ההכנה לקרב הראשון שיהיה גם האחרון"

מי שרוצה לשמוע את זה בסראונד, מוזמן להקשיב להגיגיו של ג'אד נאמן המתנבא באותה רוח.
אלא, שבתור וטראן עטור גבורה, יודע קניוק שבשביל לנהל מלחמה ראוייה צריך גייסות, ובשביל גייסות צריך תמיכה עממית, ובשביל תמיכה עממית עדיף שיהיו לך יותר מ3.5% מקולות הבוחרים. אכן בעיה.


ובכן, בעיה זו מחריפה עוד יותר לאור העובדה שמשום מה בתחשיבי כוח האדם של הצבא האדום המקומי, נוטים להזניח מראש כל מי שעשוי לשמור על זיקה כלשהי ליהדות.
כפי שאפשר להיווכח במודעות הגיוס שלהם, גייסותיו של קניוק קשישא אינן מיועדות לשומרי השבת:





כאשר שבת יוצאת בסביבות 8:30, אפילו מי שגר במטרופולין תל-אביב האירופאי יתקשה להגיע לשדה הקרב לפני 9:30. בהתחשב בעובדה שההתקפה אמורה להסתיים בשעה 10:00, חוץ מפינוי נפגעים לא יהיה לו יותר מידי מה לעשות.


אכן, מכה קשה למצבת כוח האדם. 


מיהו 'אזרחי'?
נדמה שאת המפתח לגיוס ההמונים לצבאם, מצאו מצביאי השמאל (שהם מעטים כמו מצביעיהם) בדמות שיתוף פעולה אזורי עם שוחרי חירות וחופש אחרים המאכלסים את אזורנו. כך מסביר פרופ' ירון אזרחי את המאבק אליו הוא מצטרף:

אני מתכוון להצטרף לצעדת הסולידריות עם העצמאות הפלסטינית שתיערך מחר (שישי) בשייח' ג'ראח. אני סבור שמטרת צעדה זו ... דווקא חיזוק שני העמים מול הגורמים מבית ומבחוץ המתנכלים להסדר שלום וחלוקת הארץ שיבססו את חירותם לדורות...דווקא עכשיו, כשחירותנו כאזרחי ישראל ועקרונות המשטר הדמוקרטי נרמסים על ידי אותם קנאי ממשלת נתניהו בכנסת ובממשלה, המגבים את משטר המתנחלים האכזרי על הפלשתינאים בשטחים הכבושים, ראוי להשתתף בצעדת הסולידריות ההיסטורית הזאת.

מחנה השלום הישראלי - שממשיך לשאת בשם הזה למרות קריאות המלחמה שלו - רואה בפלסטינים את השותפים הטבעיים שלו למלחמת האזרחים הבעל"ט. חבורה זו רואה את עצמה כחלק ממאבקם של הפלסטינים נגד קואליציית המתנחלים-רבנים-והסתם-אנשים, ומעוניינת להשתתף עמהם בכינונו של סדר אזורי חדש שיגיע על חודי הכידונים.


ואולם, בעוד שהמטכ"ל התל-אביבי של צבא זה מונע מערכי זכויות-אדם ושיוויוניות מתקדמת, הרי שהתנועה המקבילה לה בצד הפלסטיני עסוקה יותר בשובו של צאלח אל-דין המודרני ומעדיפה זכויות אסלאם על פני זכויות אדם.
במובן הזה, מנהיגי המהפכה הישראליים ממלאים את תפקד האידיוט השימושי ההיסטורי באופן מרשים למדי: פירור החברה הישראלית בכדי להשיג מטרה אחת, ישמש גורמים טוטליטריים זרים בכדי להשיג מטרה אחרת לחלוטין.


עד כמה שזה מצער, במידה ותצליח המלחמה של אזרחי הוא יצטרך להתרגל לשמו החדש - "ירון ד'ימי".

ביקורת שיפוטית (לטובת הקוראים נטולי הפייסבוק)

בשבוע האחרון עלו לדף הפייסבוק שלנו שתי כרזות הנוגעות לטיבה של מערכת המשפט בישראל. כרזות אלו ממשיכות את המאמר שפורסם באתר 'לאטמה' - כלבי השמירה של השמאלוקרטיה.

חסרה דת אחת... אולי יגיע בהמשך.

הטרור היהודי או הטרור השמאלני? למה יוסי שריד מתכחש למצביעיו?

במסגרת החזרה השבועית שלו להיסטוריה, פרסם יוסי שריד מאמר בעוטף-הדגים הפרטי שלו, 'הארץ' בזו הלשון:

"רבים העומדים בראש תנועות לשחרור לאומי אימצו שיטות התנגדות אלימות וחסרות הבחנה, שסופות תמימים עם רשעים, אזרחים עם חיילים וזורעות במזיד בהלה כללית. צריך להצטער, לא צריך להתכחש, ולמשכתבים אל תהיה תקווה. לימים הפכו הטרוריסטים למנהיגים לגיטימיים, לנשיאים ולראשי ממשלות; ובגין ושמיר בכלל זה."

מאמר זה חוזר על אחד המהלכים השמאלולוגיים המוכרים:

א. הימין הוא לאומני, פאשיסטי, אנטי-דמוקרטי ושואף התפשטות.

ב. לכן הימין מזלזל בחיי אדם ובזכויות אנוש.

ג. מסקנה: הימין היה טרוריסט אז, והוא נשאר כזה היום.

המהלך הלוגי הזה מוביל לפסקת הסיום המבריקה הבאה: 

"מעשה אבות סימן לבנים, וגם לאחר 1948 ו-1967 לא חדלו מעשי טרור יהודי. רבים מהטרוריסטים מתהלכים חופשי, ואלה שנתפסו והורשעו - זכו לחנינה. כל עם מאמץ לחיקו את הטרוריסטים שלו, רואה בהם גיבורים. ואם יש מי שמרגישים בחילה, גם הם אינם פוסלים מחילה: ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא."

מה ששריד לא מציין כאן, בבחינת 'והמבין יבין', ד"ל ודו"ק, זו המסקנה השנייה הנגזרת מכך: כשם שהימין הישראלי נחשב כלגיטימי, כך גם יש להתייחס אל ה'ימין' הפלסטיני - על אף מעשי הטרור שהוא ביצע. זו הסיבה ליחס המיוחד אליו זכה לפרקים ערפאת, ולתעמולת הגיוס לאש"ף שהשמיע לא אחר מאשר שר הביטחון רב הקומות שלנו. וזהו שורש 'ההלבנה הילידית' המשמשת להצדיק טרור ורצח חפים מפשע.

אותה צורת חשיבה מוליכה לתפיסה הנפוצה עד מוות של "קיצוניים משני הצדדים" המונעים את הסדרת הסכסוך מזה שני עשורים.

העובדות המעצבנות האלה!

ובכן, אין להכחיש פעולות טרור שנעשו על ידי המחתרות היהודיות בימי תנועת המרי. אולם למרות חוסר הנוחות האינטלקטואלית שבדבר, נבקש לעמוד על כמה דקויות היסטוריות. ככה זה פאשיסטים, תמיד הורסים את החגיגה.

מ... רקע והקשר...

הפעולות אותן מונה שריד במאמרו מתרחשות כולן בין השנים 37' - 39'. בתור שר חינוך לשעבר הוא בטח למד בבגרות על המרד הערבי הגדול (שם מכובס משהו. הלבנה ילידית?) שבמקרה חפף את אותם שנים.

"הלאה האמפריאליזם האנגלי!". זהו הלח"י

ובכן מרד זה, מלבד היותו פסאדו-תקדים לממציאי הלאומיות הפלסטינית, גבה את חייהם של יותר מ 400 יהודים. לא בכדי זכתה התקופה הזו לכינוי 'מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט'. שהיו חלק משרשרת מאורעות תרפ"א, תרפ"ט וכל מה שהיה שם בין הארוחות.

על רקע זה התגלע הוויכוח ביישוב בין מצדדי 'ההבלגה' לדורשי הפעולה הנגדית. במידה וננקטו פעולות נגד אזרחים ערבים תמימים, זה היה על רקע זה.

מלבד זאת מרבית הפעולות של המחתרות הופנו כלפי גורמים שלטוניים, בין השאר הפיצוץ הידוע במפקדת פלשתינה של צבא הוד מלכותו, ששכן באגף הדרומי של מלון המלך דוד.

כללו של דבר תהום פעורה בין הטרור היהודי לרצחנות הפלסטינית, שלמרות כל הרצון הטוב של גדולי אנשי רוחנו, בכל זאת רואים לעצמם מטרה נעלה לפגוע באזרחים כשיטה  פוליטית וכמצווה דתית. 

הטרור הקומוניסטי

אולם מה שבאמת נעלם מעל דפי ההיסטוריה הוא הרקע הרדיקלי של חלק מחברי המחתרות. בניגוד לתפיסה הפופולארית, הלח"י היה רחוק מלהיות ארגון ימין. הלח"י היה מסויג מהתנועה הרוווזיוניסטית, ואחת הסיבות לפרישתו מהאצ"ל נגעה ליחסו של האצ"ל לבריטים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בעוד שהאצ"ל נטה לטובתם של מעצמות המערב, ואף התגייס לטובת הלחימה בנאצים (דוד רזיאל מצא את מותו בעיראק בשליחות הוד מלכותו), הרי הלח"י ראה בבריטים את האויב המרכזי והמשיך להלחם בו גם לאחר פרוץ המלחמה.

הלח"י תפס את עצמו כתנועה אנטי-אמפריאליסטית, הדוגלת בשחרור המרחב משליטתה של האמפריה הבריטית. בשלב מסוים (טרם נודעו זוועות השואה, כמובן) אפילו דובר על שיתוף פעולה עם הנאצים לקידומה של מטרה זו.

בעוד שרבים בלח"י מצאו את עצמם לאחר קום המדינה בצד הימני של המפה, והשתלבו במסגרות הפוליטיות שלה, הרי שחלקים בלח"י המשיכו לדגול באידאולוגיה האנטי-מערבית, והפנו אותה כלפי המדינה האמפריאליסטית החדשה, העונה לשם 'ישראל'.
אישים אלו, שהפכו לאחר זמן למנהיגי המחנה הקומוניסטי בארץ ולמובילי התנועה הכנענית, היו אנטי ציונים בתקופה שלא קיבלו על זה מלגות ופרסי ישראל. מדובר בשמות כמו נתן ילין מור, בועז עברון ועמוס קינן. האחרון אגב היה מעורב בהשלכת פצצה על ביתו של דוד פינקוס שר התחבורה. האם לטרור הזה התכוון שריד?

קבוצה זו נחשבת לאבות המייסדים של השמאל הרדיקלי המוכר כיום, פעלה בעשורים הראשונים בחוגי אורי אבנרי, מצפן ו"המועצה לשלום ישראל-פלסטין".

מבין הגורמים השונים שהרכיבו את 'תנועת המרי' בשנות ה40, החבר'ה הטובים האלה תפסו את האגף האקטיביסטי-ראדיקלי ביותר. יש לזכור כי בתקופה זו הערבים נחשבו לבעלי בריתם של הבריטים, ואילו הציונות זכתה לאהדתה של המעצמה המתקדמת ביותר, ברית המועצות. 

בהקשר זה, בו "הטובים" היו היהודים וה"רעים" היו הערבים, המלחמה הלגיטימית בכיבוש כללה רצח ערבים חפים מפשע ולא הכפשת המתנחלים.

חבורה זו שהטיפה לשימוש בטרור עשתה זאת מתוך תפיסת עולם טוטאליטרית ומתוך אמונה בדיכוטומיות קומוניסטיות נוקשות. את שיטות הלוחמה שלהם הם לא ינקו מנאומי ז'בוטוינסקי, מכתבי חז"ל או מאיזו תורת המלך, אלא מ 'כל כתבי לנין' ומ 'המדריך לסטאליניסט המתחיל'. מערכת הערכים שלהם הצדיקה פעולות טרור פאר-אקסלנס, והם ראו בטרור שיטה לגיטימית ויעילה ביותר להשגת מטרותיהם, על פי מיטב המסורת הבולשוויקית.

כאשר השתנתה האוריינטציה הבינלאומית של ה'גוש הנאור' האדום, הופנתה כל האנרגיה הנעימה הזאת כלפי הימין הישראלי, ובעיקר כלפי המתנחלים. זהו הרקע האמיתי לפוסט מרובה הפנינות שעלה כאן בשבוע שעבר.

האנשים הללו הפכו לאחר קום המדינה לחלק בלתי נפרד מהאוונגר התרבותי הרדיקלי, ולהם מגיע קרדיט על הרבה מאד מהפוסטים בבלוג הזה.
אמנם, מדובר בחלק מפעילי הלח"י, ולא בטוח כלל שהם היו רוב, אך במידה והיו שם נטיות טרוריסטיות זו הכתובת.

בניגוד למילותיו החלקלקות של השר לחינוך מחדש לשעבר, הטרור היהודי של שנות הארבעים נמצא הרבה יותר קרוב לקהל הבית של מצביעי מרצ ושמאלה מאשר של תומכי ביבי-ליברמן.

נשמע כמו הסתה, נראה כמו הסתה, מריח כמו הסתה. למה זה לא הסתה?!

בימים האחרונים זכינו לשלל התבטאויות רבות רושם נגד ההסתה הפושה במחנה הימני-דתי-רוסי-גרמחוץלתלאביב. בשורות הבאות יובאו התבטאויות חמורות, המהוות הסתה קשה נגד קבוצות אוכלוסין שלמות. התבטאויות אלו הנן חמורות ביותר באשר הן נאמרות מפיהם של מנהיגי ציבור פופולאריים הזוכים להערכה רבה בקרב תלמידיהם.


אני מבקש להחזיק חזק. לא מומלץ לנשים בהריון ולבעלי קוצבי לב. 

"מה שאנחנו צריכים כאן, זו מלחמה בין המתנחלים לשמאלנים" (פרופ' ג'אד נאמן, 7.7.11)

"למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם להחזיק בנשק נגדם... '' (ישעיהו לייבוביץ', הארץ, 27.9.85).

''רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית'' (זאב שטרנהל, (דבר, 5.4.88). 

''בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית'' (יצחק רבין, 'פנקס שירות', עמ' 550).

''ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי כנסת וקציני צה''ל'' (בנימין בן-אליעזר, 'דבר', 1.6.89).

''... צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע'' (ח''כ אבשלום וילן בראיון ל'הארץ').

''בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת'' (אלוף עמי איילון, ידיעות אחרונות, 14.11.03).

''בואו נפתור את הבעיה כאילו הם ערבים'' (אברהם שלום, ראש השב''כ לשעבר, ידיעות אחרונות, 14.11.03).

"...יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם... מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים" (ידיעות אחרונות, 12.8.99).

"כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים" (עמוס עוז, בשם החיים והשלום', ידיעות אחרונות, 8.6.89).

"רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה''ל, והוא התותח הקדוש..." (מאיר שלו, ידיעות אחרונות, י''ט בחשון תשס''ג).

"אם נהרג למתנחלים ילד או שניים, הם אומרים: 'נעשה ארבעה במקומם והכל יהיה בסדר" (יגאל תומרקין חתן פרס ישראל, בראיון לעיתון תל-אביב, בפברואר 2004).

''אנחנו כיפות סרוגות... ואת... יום חג המצות הזה... נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטיניים'' (יצחק לאור, 'המנון לגוש').

"מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצדו, בטרנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אידיוט צעקני ועילג... אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם..." (דן תדמור, עיתון ירושלים, 28.5.93).

''... ליד מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה... התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף, רובם המכריע חובשי כיפות. (חיים ברעם, עיתון ירושלים, 8.3.96).

"שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד" (מעריב, 13 יולי 2001, מדור ההומור).

"אם צריך אני מוכן לירות למתנחל בין העיניים" (הקיבוץ, 1995).

"כאן יהיה מרחץ דמים. ותהיה מלחמת אחים, ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים ומרחבי התקוות האבודות..." (שושי נתן, הקיבוץ, 4.1.89).

"אלה לא האחים שלי... ואם יום אחד תהיה מלחמה... אני ארוץ לשם, אל מעבר לקווים... ואדוש בשרם במכות נאמנות..." (הקיבוץ, 17.8.95).

"אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו כדור אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק''רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות'' (סרן ד.ר מ''פ בגולני, אתר אינטרנט 'הפנקס הפתוח', המפרסם 'ספרות אלטרנטיבית'). 

כמו כל הסתה לאלימות, גם התבטאויות אלו זכו להתייחסות מצד השלטון, שהעניק לחלק ניכר מהדוברים פרסים יקרים וכיבודים, ובבוא העת (אחרי 120) יש לצפות לכיכרות, רחובות ראשיים, היכלות תרבות, אגפים באוניברסיטאות ומה לא. (מעניין מה תהיה התגובה כשיקימו על שמם מאחז לא חוקי. "גבעת רבין", או "אורות ישעיהו" למשל. שווה לנסות)

אז מה היה לנו כאן?
קריאה לרצח? יש.
הכפשת ציבור שלם? יש.
שנאה יוקדת? יש.

"גבעת רבין". מי מעיז לפנות?

סטריאוטיפים? המון.
כידוע, את האלמנט לא מחשיבים.




מי מסית, ומי "מתגונן" מהפאשיזם?
אז למה הפנינים הללו לא נכנסו ללקסיקון ההסתה המקומי? מדוע אין שוויון בנטל בכל הנוגע לחוק ההסתה המהולל?

הסיבה לכך נמצאת עמוק בתודעת המאבק הפנימי של השמאל הרדיקלי ולהקת 'אנשי הרוח' שמלווה אותם. את ההסבר לעמדותיו הנאורות הציג פרופ' שטרנהל במילים עדינות אלו:

"אי אפשר לעצור את הפשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח."

בעוד שפשוטי העם עסוקים במאבק הלאומי-תרבותי שמתחולל באזורנו, הרי ששטרנהל וחבורתו עסוקים במאבק אחר לגמרי: לדידם, מדובר במאבק בין קבוצות אוכלוסייה שונות, מה שנהוג לכנות 'מעמדות'. עבור אלו, זהות לאומית או דתית היא בסך הכל המצאה של קבוצה אחת ('בורגנים') שנועדה להצדיק את דיכויה וניצולה של הקבוצה השנייה ('פרולטריון'). בניסוחים הנפוצים של הרעיונות האלו מדובר בקבוצות פאשיסטיות-דתיות שעיקר מאוויהן הוא לשעבד את ה'אחר' התורן. 
מכיוון שכך, השטרנהלים ישקיעו את מרב מאמציהם במאבקים למען אותם 'אחרים' - נשים, מזרחים (לפחות בשנות ה70), מהגרי-עבודה, בדואים, ערבים ופלסטינים. כל הללו הם סוגים של פרוליטריון עדכני עבורם יש להלחם. אם תרצו - ניאו-פרולטריון.


כאשר העולם מתחלק לטובים ורעים, וכאשר הרעים מאיימים מאד (בעיקר כשיש להם רוב בכנסת) הרי שאנו עומדים בפני בעיה. מכיוון שכידוע גם היטלר, סטאלין ומוסוליני עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות, הרי שמצבים אלו מצדיקים שבירה של כללי המשחק ופניה לאלימות.

הפאשיסטים נשרפים. מגיע להם! (אלטלנה)

זו לא הסתה. זו פשוט הגנה עצמית.


ומכאן - למטרתו של בלוג זה
היו בעבר תגובות שהאשימו את כותב שורות אלו בראייה דיכוטומית חד-צדדית, לפיה הימנים 'טובים' והשמאלנים 'רעים'. ובכן אין הוא שונה מהאידיוטים השימושיים שהוא מבקר.
ובכן, לא היא. כותב השורות הללו אינו רואה בשמאל הרדיקלי אויב או 'רע' אולטימטיבי. הוא רואה בו לכל היותר 'טועה' או 'אידיוט'. שני קטגוריות שאינן מצדיקות מלחמה.
אלא, שבניגוד לכך אותם גורמים בשמאל עסוקים כבר יותר ממאה שנה ביישום הגרסה המתקדמת ביותר של 'מלחמת המעמדות' כלפי חלקים נרחבים למדי של העם, דבר שגבה לא מעט קרבנות בהזדמנויות שונות. (אלטלנה, סזון).
מלחמה פנימית זו נמצאת ברקע סדר היום התקשורתי המוכר לכולם - כפייה דתית, פליטים, פלסטינים מסכנים, המצור על עזה, אפליית נשים, אל-ערקיב. כל הנושאים הללו מכוונים כלפי האויב האולטימטיבי, הלא הוא המודל האחרון של הדמון הבורגני.
מכיוון שרבים מחבריי הטובים ביותר הם בורגנים, הרי שמטרתו של בלוג זה היא לחשוף ולאפיין את הדינמיקה של לוחמי החופש בחברתנו, את מטרותיהם המוצהרות ובעיקר את דפוסי החשיבה שלהם.


זאת יש לדעת: מאחורי כל המלל הנאור, הביבליוגרפיה העמוסה והארומה התרבותית, הרבה פעמים מסתתר לא יותר מאידיוט שימושי קטן.

ביבי=היטלר? נתן זך מלמד היסטוריה וה'ראציונל סוציאליזם' מכה שנית

המשורר הפוסט-לאומי נתן זך ערך בראיון רדיו השוואה מעניינת בין נתניהו להיטלר, מוסליני וסטאלין, אשר עלו לשלטון באמצעות הדמוקרטיה. זך סירב להפצרות חוזרות ונשנות לחזור בו, כך שיש להניח שהוא אכן התכוון להשמיע מה שמשתמע.




אני יודע שמר זך הוא משורר, אבל בכל-זאת מעט היסטוריה:
ובכן, מוסוליני. הרודן אוהב הפסטות בשום אופן לא עלה לשלטון באמצעים דמוקרטיים. בשנת 1922 כיהנו בפרלמנט רק 35 צירים פאשיסטים מתוך 535. והשלטון הוענק לו על ידי המלך בשל הפגנת כוח אדירה שביצע ב'מצעד על רומא' באוקטובר באותה שנה. דמוקרטיה זה לא.

הצבא הפשיסטי בדרך לקלפי. המצעד על רומא

נעבור לסטאלין. הטענה שהוא עלה לשלטון באמצעות הדמוקרטיה בהחלט מעניינת, בהתחשב בעובדה שדבר כזה לא היה קיים ברוסיה עד שנות ה90 האחרונות. 
או שלמר זך יש תפיסה ייחודית של המושג 'דמוקרטיה', או שיש סיבה שבגללה הוא מומחה בעיקר לפזמונים.
ככה או ככה, האדם זכה ביושר לצלע הראשונה משמו של הבלוג הזה.




אולם החשובה מכל היא הקלישאה הידועה ש 'גם היטלר עלה לשלטון בדמוקרטיה', מכיוון שהיא נפוצה מאד ברטוריקה הראדיקלית. לפחות בתקופות שלטונו של נתניהו.


ובכן, בפעם האחרונה שהעם הגרמני נשאל לדעתו, הוא נתן להיטלר 36 אחוזים מהקולות בלבד. זאת, כאשר מצעה של המפלגה שלו לא כלל סעיפים כמו 'כליאת מתנגדים במחנות', 'התקפה כוללת על כל המעצמות', או 'גסטאפו לכל ילד'.

אלא שבאמצעות טרור, הפחדות (שריפת בניין הרייכסטאג) וקצת פוליטיקה טובה הצליח להתמנות לרוה"מ ולקבל בידיו סמכויות מיוחדות לשעת חירום. כל השאר הוא היסטוריה. או יותר נכון התעללות בהיסטוריה.


האם היטלר עלה לשלטון 'באופן דמוקרטי'?
השלב הדמוקרטי במדיניות של היטלר נגמר די מהר, והתכנית הקטנה שלו לשלום עולמי התבצעה בעיקר על דעת עצמו וכמה מקורבים ביזאריים. אף על פי שסביר להניח שבשלבים מסוימים הוא אכן היה עשוי לגרוף קולות רבים (למשל בשיא ההתקפה על רוסיה בקיץ 41'), העם מעולם לא נשאל על שום דבר מזה.

מי לוקח השראה מהפשיסטים?

אם ניקח את מה שיש לנו כאן - ניצול הדמוקרטיה על ידי הפחדות, טרור ומניפולציות תעמולתיות - נוכל למצוא כמה מקבילות מענייניות בפוליטיקה הישראלית, אבל הן יתייחסו בעיקר לקדנציות של טיפוסים שכיהנו לפני ואחרי נתניהו.
ואני מתכוון למשתמע ואני לא מתכוון לחזור בי. אני בטוח שאני לא מתכוון לחזור בי ואני אפילו לא חוזר בי.






אני עדיין לא חוזר בי, אבל מה שמעניין אותנו כאן היא השאלה הגדולה: 'למה?' למה ממשיכים להשתמש בתקדים הפסאדו-היסטורי הזה כל הזמן? מאיפה מגיע הרעיון הזה?
ובכן, המענה לשאלה הזאת יזכה את משורר הנודע בצלע השנייה משמו של הבלוג הזה. 


1+1=3
רבים בשמאל הלוגי בישראל נוטים לראות את המציאות באופן דיכוטומי כמורכבת מ'טובים' ו'רעים'. הטובים הם אלו שתומכים בשלום, במיעוטים ובמסכנים תורניים, ואילו הרעים עסוקים בעיקר בפנטזיות לאומיות-דתיות, בניצול ההמונים ובסרבנות שלום. 
זו דיכוטומיה נוקשה מאד, שאינה נובעת מעובדות או מניתוח היסטורי-אקטואלי, והיא הופכת להיות נקודת המבט הבסיסית דרכה מתבוננים בעולם. השקפה קדם-הגיונית זו היא ה 'ראציונאל-סוציאליזם'. על פי השקפה זו, כל מי שתומך בתפיסות לאומיות ו/או מתנגד לשאיפות הפלסטיניות ו/או מעוניין לשמור על אופי יהודי בישראל - הרי שהוא מהרעים. 
בשפה הפנימית שלהם קוראים לזה 'פאשיזם'. בפוסט הקודם עמדנו על השימוש הנכון במינוחים מסוג זה, וזה בהחלט המצב גם כאן. 
רק כך אפשר להבין מדוע ליברמן פאשיסט ואילו יאסר ערפאת נחשב מנהיג גדול.