הטרור היהודי או הטרור השמאלני? למה יוסי שריד מתכחש למצביעיו?

במסגרת החזרה השבועית שלו להיסטוריה, פרסם יוסי שריד מאמר בעוטף-הדגים הפרטי שלו, 'הארץ' בזו הלשון:

"רבים העומדים בראש תנועות לשחרור לאומי אימצו שיטות התנגדות אלימות וחסרות הבחנה, שסופות תמימים עם רשעים, אזרחים עם חיילים וזורעות במזיד בהלה כללית. צריך להצטער, לא צריך להתכחש, ולמשכתבים אל תהיה תקווה. לימים הפכו הטרוריסטים למנהיגים לגיטימיים, לנשיאים ולראשי ממשלות; ובגין ושמיר בכלל זה."

מאמר זה חוזר על אחד המהלכים השמאלולוגיים המוכרים:

א. הימין הוא לאומני, פאשיסטי, אנטי-דמוקרטי ושואף התפשטות.

ב. לכן הימין מזלזל בחיי אדם ובזכויות אנוש.

ג. מסקנה: הימין היה טרוריסט אז, והוא נשאר כזה היום.

המהלך הלוגי הזה מוביל לפסקת הסיום המבריקה הבאה: 

"מעשה אבות סימן לבנים, וגם לאחר 1948 ו-1967 לא חדלו מעשי טרור יהודי. רבים מהטרוריסטים מתהלכים חופשי, ואלה שנתפסו והורשעו - זכו לחנינה. כל עם מאמץ לחיקו את הטרוריסטים שלו, רואה בהם גיבורים. ואם יש מי שמרגישים בחילה, גם הם אינם פוסלים מחילה: ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא."

מה ששריד לא מציין כאן, בבחינת 'והמבין יבין', ד"ל ודו"ק, זו המסקנה השנייה הנגזרת מכך: כשם שהימין הישראלי נחשב כלגיטימי, כך גם יש להתייחס אל ה'ימין' הפלסטיני - על אף מעשי הטרור שהוא ביצע. זו הסיבה ליחס המיוחד אליו זכה לפרקים ערפאת, ולתעמולת הגיוס לאש"ף שהשמיע לא אחר מאשר שר הביטחון רב הקומות שלנו. וזהו שורש 'ההלבנה הילידית' המשמשת להצדיק טרור ורצח חפים מפשע.

אותה צורת חשיבה מוליכה לתפיסה הנפוצה עד מוות של "קיצוניים משני הצדדים" המונעים את הסדרת הסכסוך מזה שני עשורים.

העובדות המעצבנות האלה!

ובכן, אין להכחיש פעולות טרור שנעשו על ידי המחתרות היהודיות בימי תנועת המרי. אולם למרות חוסר הנוחות האינטלקטואלית שבדבר, נבקש לעמוד על כמה דקויות היסטוריות. ככה זה פאשיסטים, תמיד הורסים את החגיגה.

מ... רקע והקשר...

הפעולות אותן מונה שריד במאמרו מתרחשות כולן בין השנים 37' - 39'. בתור שר חינוך לשעבר הוא בטח למד בבגרות על המרד הערבי הגדול (שם מכובס משהו. הלבנה ילידית?) שבמקרה חפף את אותם שנים.

"הלאה האמפריאליזם האנגלי!". זהו הלח"י

ובכן מרד זה, מלבד היותו פסאדו-תקדים לממציאי הלאומיות הפלסטינית, גבה את חייהם של יותר מ 400 יהודים. לא בכדי זכתה התקופה הזו לכינוי 'מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט'. שהיו חלק משרשרת מאורעות תרפ"א, תרפ"ט וכל מה שהיה שם בין הארוחות.

על רקע זה התגלע הוויכוח ביישוב בין מצדדי 'ההבלגה' לדורשי הפעולה הנגדית. במידה וננקטו פעולות נגד אזרחים ערבים תמימים, זה היה על רקע זה.

מלבד זאת מרבית הפעולות של המחתרות הופנו כלפי גורמים שלטוניים, בין השאר הפיצוץ הידוע במפקדת פלשתינה של צבא הוד מלכותו, ששכן באגף הדרומי של מלון המלך דוד.

כללו של דבר תהום פעורה בין הטרור היהודי לרצחנות הפלסטינית, שלמרות כל הרצון הטוב של גדולי אנשי רוחנו, בכל זאת רואים לעצמם מטרה נעלה לפגוע באזרחים כשיטה  פוליטית וכמצווה דתית. 

הטרור הקומוניסטי

אולם מה שבאמת נעלם מעל דפי ההיסטוריה הוא הרקע הרדיקלי של חלק מחברי המחתרות. בניגוד לתפיסה הפופולארית, הלח"י היה רחוק מלהיות ארגון ימין. הלח"י היה מסויג מהתנועה הרוווזיוניסטית, ואחת הסיבות לפרישתו מהאצ"ל נגעה ליחסו של האצ"ל לבריטים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בעוד שהאצ"ל נטה לטובתם של מעצמות המערב, ואף התגייס לטובת הלחימה בנאצים (דוד רזיאל מצא את מותו בעיראק בשליחות הוד מלכותו), הרי הלח"י ראה בבריטים את האויב המרכזי והמשיך להלחם בו גם לאחר פרוץ המלחמה.

הלח"י תפס את עצמו כתנועה אנטי-אמפריאליסטית, הדוגלת בשחרור המרחב משליטתה של האמפריה הבריטית. בשלב מסוים (טרם נודעו זוועות השואה, כמובן) אפילו דובר על שיתוף פעולה עם הנאצים לקידומה של מטרה זו.

בעוד שרבים בלח"י מצאו את עצמם לאחר קום המדינה בצד הימני של המפה, והשתלבו במסגרות הפוליטיות שלה, הרי שחלקים בלח"י המשיכו לדגול באידאולוגיה האנטי-מערבית, והפנו אותה כלפי המדינה האמפריאליסטית החדשה, העונה לשם 'ישראל'.
אישים אלו, שהפכו לאחר זמן למנהיגי המחנה הקומוניסטי בארץ ולמובילי התנועה הכנענית, היו אנטי ציונים בתקופה שלא קיבלו על זה מלגות ופרסי ישראל. מדובר בשמות כמו נתן ילין מור, בועז עברון ועמוס קינן. האחרון אגב היה מעורב בהשלכת פצצה על ביתו של דוד פינקוס שר התחבורה. האם לטרור הזה התכוון שריד?

קבוצה זו נחשבת לאבות המייסדים של השמאל הרדיקלי המוכר כיום, פעלה בעשורים הראשונים בחוגי אורי אבנרי, מצפן ו"המועצה לשלום ישראל-פלסטין".

מבין הגורמים השונים שהרכיבו את 'תנועת המרי' בשנות ה40, החבר'ה הטובים האלה תפסו את האגף האקטיביסטי-ראדיקלי ביותר. יש לזכור כי בתקופה זו הערבים נחשבו לבעלי בריתם של הבריטים, ואילו הציונות זכתה לאהדתה של המעצמה המתקדמת ביותר, ברית המועצות. 

בהקשר זה, בו "הטובים" היו היהודים וה"רעים" היו הערבים, המלחמה הלגיטימית בכיבוש כללה רצח ערבים חפים מפשע ולא הכפשת המתנחלים.

חבורה זו שהטיפה לשימוש בטרור עשתה זאת מתוך תפיסת עולם טוטאליטרית ומתוך אמונה בדיכוטומיות קומוניסטיות נוקשות. את שיטות הלוחמה שלהם הם לא ינקו מנאומי ז'בוטוינסקי, מכתבי חז"ל או מאיזו תורת המלך, אלא מ 'כל כתבי לנין' ומ 'המדריך לסטאליניסט המתחיל'. מערכת הערכים שלהם הצדיקה פעולות טרור פאר-אקסלנס, והם ראו בטרור שיטה לגיטימית ויעילה ביותר להשגת מטרותיהם, על פי מיטב המסורת הבולשוויקית.

כאשר השתנתה האוריינטציה הבינלאומית של ה'גוש הנאור' האדום, הופנתה כל האנרגיה הנעימה הזאת כלפי הימין הישראלי, ובעיקר כלפי המתנחלים. זהו הרקע האמיתי לפוסט מרובה הפנינות שעלה כאן בשבוע שעבר.

האנשים הללו הפכו לאחר קום המדינה לחלק בלתי נפרד מהאוונגר התרבותי הרדיקלי, ולהם מגיע קרדיט על הרבה מאד מהפוסטים בבלוג הזה.
אמנם, מדובר בחלק מפעילי הלח"י, ולא בטוח כלל שהם היו רוב, אך במידה והיו שם נטיות טרוריסטיות זו הכתובת.

בניגוד למילותיו החלקלקות של השר לחינוך מחדש לשעבר, הטרור היהודי של שנות הארבעים נמצא הרבה יותר קרוב לקהל הבית של מצביעי מרצ ושמאלה מאשר של תומכי ביבי-ליברמן.