למי אכפת מהר הבית? ומה מצנזרים בעלון של נאמני המקום?

שני מימין: כתבנו לענייני אידיוטים. צילום: ישראל מידד

שני טורים השתרכו בשבוע שעבר בכניסה למתחם הנפיץ ביותר במזרח התיכון הידוע בשם 'הר הבית'. טור אחד, המורכב מקבוצת עיתונאים דתיים שהגיעה למקום לאחר קיום מדוקדק של דרישות ההלכה היהודית, באו חמושים במספיק מטען אידאולוגי כדי להקים שלוש תנועות התיישבות ועוד ארבע סיעות פרלמנטריות.

הטור השני, שהיה מורכב מתיירים אירופאים בגיל העמידה, באו חמושים בסקרנות תיירותית מנומסת מתוך עניין באתר שהיה כה משמעותי עבור הג'יסס קריסט שלהם. עבורנו, הם היו זקנים חביבים שנכנסים לסטטיסטיקה המחמיאה של משרד התיירות. עבורם, אנחנו היינו הביבל-בלט, החגורה התנכי"ת, כפי שהתבדחו ביניהם כשחלפו על פנינו.

אלא שלמקום הזה יש בעיה. כמו באתרים רבים בארץ הזאת, הישראלים פשוט לא באים. הישראלי המצוי יעדיף לבלות את זמנו באירופה בקתדרלות שגילן רבע מגילו של הר הבית, מאשר להסתובב מדי פעם במקום הקדוש ביותר לדת שלו. למראה של טורי הענק שמגיעים לפה מחו"ל קשה שלא לחוש את התסכול. וכמו בכל הקלישאות על מה שנמצא מתחת לפנס, נדמה לך שכל העולם יודע להעריך משהו שהישראלים היו מעדיפים לשכוח. בכל הדיבור הזה על המקום הקדוש לשלושת הדתות, נדמה שלישראלים רבים פשוט קשה להיזכר מהי בדיוק הדת השלישית.

אלא שכשנותנים לתסכול לחלוף ובעזרת קצת חומר הסברה שנתחב לידך רגע לפני הכניסה לקמפוס הקדוש, קשה שלא להבין למה.

"העלייה להר הבית נעשית מתוך הכרה בקדושת המקום ומתוך רצון להתקרב אל הקודש" נאמר בדף הדרכה לעולה להר הבית שמוציאה אגודת "אל הר המור", שכמו נועד להשמיד כל אפשרות של פוטנציאל תיירות ישראלי במקום. "בעליה להר הבית ניתן לקיים כמה מצוות" ממשיך המדריך "הערך החיובי בעליה להר הבית תלוי בשמירה על היחס הראוי למקום בהתאם לקדושתו". למי שהדברים לא מספיק כבדים, מפרט המדריך את ההנחיות ההלכתיות לקראת העלייה להר תוך הסבר על המושג 'בעל קרי', מי שיצא ממנו זרע; פירוט דיני הטבילה השונים מרמת הברכה ועד רמת ה"כינים בשערו" וה"גלד שעל הפצע". וגם לאחר הטבילה לא שוכחים להזכיר לטובל (בסעיף שהוסתר על ידי מדבקה) שראוי לו להימנע מ"ללבוש תחתונים הצמודים לגוף", מנימוק הלכתי כלשהו שמאמצים פילולוגיים רבים לא עמדו על טיבו.

זה לא שצריך לזלזל בדרישות ההלכה. אבל חשוב להבין שהתייחסות הלכתית מדוקדקת כזו למקום, מונעת מראש כל סיכוי להביא את הציבור הרחב להתעניין במה שקורה מעבר לכותל. הישראלים אוהבים מורשת, ארכיאולוגיה והיסטוריה של ארץ ישראל – שלשה דברים שהר הבית יכול להציע בשפע. אבל הם לא אוהבים אווירת שטייטעל ועומס יתר אידיאולוגי-דתי.

אף אחד לא יוכל להביא אוטובוסים של תיירות-פנים לבקר ב "מקום בית מקדשנו", כשחוויית הכניסה מרתיעה יותר מבר מצווה של עולים חדשים בבית כנסת של יוצאי הונגריה. הדרך היחידה להצליח לחבר את השדרות הרחבות של העם למקום, היא לייצר עבורם חוויה תיירותית-תרבותי עמוקה, לא מהסוג של הקפלה הסיסטנית או מוזיאון אמנות יפן, אלא בסגנון מצדה, הרודיון ואפילו מערת המכפלה. חוויה היסטורית, ישראלית שורשית ועמוקה, כזו היורדת לתשתית הזהות היהודית בארץ ולמשמעויות הכי עמוקות של המושג "ציונות".

עד שלא תקום תנועת תיירות חילונית להר הבית, ימשיכו נאמני המקום המעטים לתהות בינם לבין עצמם האם הר הבית באמת בידינו.