הארץ: העם המצרי בעד ביטול השלום בגלל יחסה של ישראל לפלסטינים

ב27.4.11 פורסם סקר לפיו למעלה ממחצית מהמצרים בעד ביטול הסכם השלום עם ישראל.

סקר כזה הוא הזדמנות נהדרת לרענון קונספטואלי ולבחינה מחודשת של פרדיגמות ומדיניות. אולם, סקר כזה הוא גם הזדמנות לפרשנות יצירתית של המציאות ולבחינה מחודשת של העובדות לאור פרדיגמות נוקשות, כפי שנוהגים אינטלקטואלים הלוקים בסנדרום א"ש.

דוגמא טובה לכך פורסמה ב'הארץ' למחרת, תחת הכותרת "שלום קר עדיף":

"חולשת השלום עם מצרים ועם ירדן נבעה מהיותו נחלת מעטים - פוליטיקאים, קצינים, דיפלומטים וקומץ אנשי עסקים בשני הצדדים - בשעה שהנתק בין העמים נמשך. הסיבה העיקרית לנתק היתה ועודנה הביקורת הציבורית במדינות ערב על היחס של ישראל לפלסטינים בשטחים. דעת הקהל הערבית דואגת לפלסטינים כפי שיהודי התפוצות דואגים לשלום ישראל, לביטחונה ולשגשוגה."

ממצאים

לזכות הכותב ('מערכת הארץ') ייאמר שעובדות מסויימות לא נעלמו ממנו. השלום עם מצרים אכן נותר נחלת מעטים. אולם, בניתוח הסיבות מתגלה נוקשותו של הכותב. הכותב מציין כי הסיבה לכך היא הביקורת על מדיניות ישראל בשטחים, משהו שמעמיד את העם המצרי בשורה אחת עם מרבית קוראי 'הארץ'. וכפי שנרמז, אף עם יהדות התפוצות. 

אולם, קביעה זו, שנובעת מהפרדיגמה של הכותב מתעלמת משלל נתונים עובדתיים חמורים.

באתר 'פרספקטיבה' ניתחו מאמר זה, והציגו ממצאים מעניינים מדו"ח של המל"מ משנת 2008 העוסק בהסתה אנטישמית במצריים, וסוקר בין השאר את רשימת הפרסומים הבאה:

• "הפרוטוקולים של זקני ציון" היוצא במהדורות חדשות ומעודכנות שנה אחר שנה. 
• "הציונות, הנאציזם וקץ ההיסטוריה" (2005)
• "מזימות היהודים להשתלט על העולם ואופן ההתמודדות עימם" (2005)
• "הבלי ישראל ושקרי הציונות – דת ומדינה" (2003)
• "אופיים של היהודים כפי שעולה בתורה ובתלמוד" (2005)
• "המזימה, אבניי דרך בחתרנות הציונית והעולמית נגד העם הפלסטיני" (2005).
• "סיפור על אהבה וחושך" מאת עמוס עוז, דווקא לא מודפס שם...

עובדות אלו ראויות כנראה להתעלמות, שכן יש להניח שמדובר בפעילות לצרכים פנימיים בלבד...