יום שלישי, 31 במאי 2011

מה ש'זוכרות' מעדיפות שנשכח - תכנית לימודים חדשה עם זכרון סלקטיבי במיוחד

בימים האחרונים משיק ארגון 'זוכרות' תכנית לימודים ייחודית - "איך אומרים נכבה בעברית".
התכנית
"עוסקת בלמידה על הנכבה דרך שאלות על הזהות שלנו כישראלים, על המקומות המוכרים לנו, על עיצוב הזיכרון הקולקטיבי, על היחסים בין ההיסטוריה הדומיננטית לבין היסטוריות מושתקות, על פליטות, על פיוס, על זכות השיבה ועוד"
האופן בו מושגת מטרה זו היא על ידי ניסיונות 'להחיות' את ההיסטוריה הקדם-נכבאית במקומות שונים בארץ המוכרים לתלמידים, ובכך לשנות את הידוע להם על מקומות אלו, אשר פעמים רבות כוללים את שכונות המגורים שלהם ואת רוב נוף ילדותם.

"רבים מהיישובים הפלסטיניים שהיו קיימים עד 1948 נהרסו ותושביהם גורשו. המפות שאנו מכירים כיום לא מסמנות את היישובים הללו, וזו אחת הסיבות שבעטיה אנחנו בדרך כלל לא מכירים את ההיסטוריה הקרובה של המקום שלנו - את ההיסטוריה הפלסטינית של המקום עד 1948. אחת הסוגיות המרכזיות בהיסטוריה שלנו היא מה שקרה פה ב-1948... למרות שהנכבה מוצגת לרוב כסיפור של הפלסטינים, זהו למעשה גם הסיפור שלנו: הנכבה היא חלק מאיתנו גם אם אנו לא מכירים אותה. בשיעורים הבאים ננסה להכיר את ההיסטוריה הזו."

נ נכ נכבה
כרגיל בענייני הנכבה, גם כאן מדובר בעיסוק היסטורי משולל הקשר - עד 1948 התקיימו בארץ חיי תרבות ורוח פלסטיניים שוקקים, ואילו מכאן ולהבא נעלמו חיים אלו מעל פני האדמה בסיועה הנדיב של הציונות המרשעת. מה היה הרקע ל'העלמות' פתאומית זו? איזה חלקים מאותם חיי תרבות שוקקים היו קשורים בזויות שונות של טבח וביזה של יהודים בשלשת העשורים שקדמו לכך? אלו דברים ש'זוכרות' מעדיפות לשכוח. כשמלמדים אותך על 'היסטוריות מושתקות' לא צריך ללמד עובדות.

"הרס התרבות והחיים הפלסטיניים"
התכנית מלמדת את העובדה שמדינת ישראל קמה על בסיס "הרס התרבות והחיים הפלסטיניים". היומרה הזאת מבקשת לקחת את 'מורשת הנכבה' שלב אחד קדימה - כבר לא מדובר בעניין הומניטארי של פליטים, נישול והמלל הרגיל. מדובר כאן לא פחות מאשר בהשמדת תרבות! איזו מין קולטורה-סייד, או 'טיהור אתני' תרבותי. כל עוד הדיון נשאר במסגרת ההומניטרית עוד אפשר להתווכח - כמה פליטים היו? מי אחראי לשיקומם? - אבל כשזה מקבל מימד קולוסאלי כל זה לכאורה לא משנה.

"תזמורת הקונסרבטריון של פלשתינה". פלסטינים ייקים?
לגבי אותה תרבות -  לא מכיר תחום כזה המכונה 'תרבות פלסטינית'. איפה היא מסתתרת? האם המחלקות לספרות ואמנות מכילות מדפים של יצירות פלסטיניות? האם יש לארכיאולוגים תיאוריות על 'חרסים פלסטיניים'? או שאולי הציונים הרשעים הצליחו לא רק להרוס את התרבות הפלסטינית, אלא גם למחוק אותה לחלוטין. "היסטוריות נשכחות" אמרנו?
מי שמחפש למשל את 'תזמורת פלשתינה' יתפלא לגלות שהייתה כזאת בשנות ה30-40, אלא שרוב נגניה היו יהודים. אגב, מאז הנכבה נהוג לכנות אותה 'התזמורת הסמפונית ירושלים'. אכן, תרבות פלסטינית במיטבה.

ולעניין 'הרס החיים הפלסטיניים' - כנראה שהרס זה הוא שהפך את ערביי הגליל לערבים בעלי איכות החיים הגבוהה ביותר במזרח התיכון. הרס וחורבן כאלו הביאו לעלייה בהכנסה, לתרבות צריכה מפותחת, לנוכחות מרשימה באוניברסיטאות. זוכרות?

אידיוטיות שימושיות?
"בהכרה ובמימוש של זכות השיבה טמון הסיכוי לחיים משותפים של ישראלים וערבים בארץ"
זו המוטיבציה של זוכרות ושכמותן - להכיר את הנרטיב של האחר בכדי לאפשר שלום ושיתופיות.
אולם, בניגוד אליהן, אותם בעלי זכות שיבה, תופסים את מטרתם קצת אחרת:
"האופק היחיד לכל שחרור שישאו בו הדור שלנו והדורות הבאים הוא שהתושבים בכל פלסטין יחיו בה בשוויון זכויות במדינה אחת. כדי שדבר זה יקרה צריכה המדינה הזאת להתבסס על אזרחות דמוקרטית ושוויונית. פירוק הציונות הוא תנאי להגשמת האזרחות הזאת ופלסטין הדמוקרטית הזאת תשתייך לחיק רחב יותר - למולדת הערבית." (עזמי בשארה במאמר שדן בשיבה ובתהליך המדיני)

בעוד שזוכרות דואגות בלי הרף לערער את הבסיס המוסרי לקיומה של ישראל, במטרה לכונן איזו פדרציה דמורקטית שיוויונית, פועלים אחרים למימוש זכות זו תוך שלילה גורפת של זכויות מהיהודים.
אם תקום מדינה כזו שתשתייך למולדת הערבית המילותוגית - האם יהיו 'זוכרות' שיזכירו את הבתים של היהודים?