יום שבת, 7 במאי 2011

ערבים כאסון טבע וחללי הכבאים

בימים האחרונים מתעורר פולמוס עז אודות ההכרה בכבאים שנספו בשריפת הענק בכרמל כחללי מערכות ישראל.
רבות נאמר ועוד ייאמר על המשמעויות החברתיות של הברדק, על המאבק על ההכרה ועל התמלוגים התרבותיים והכלכליים הנלוות לה. 
אולם, היבט אחד של העניין אפשר לתרום באמצעות הפרדיגמות של חקר האידיוטים השימושיים.
באתר 'לאטמה' פיתחו תיאוריה לפיה התקשורת הישראלית מרבה להתייחס אל פיגועים כאל אסונות טבע. התייחסות זו באה לידי ביטוי בהתעלמות מכוונות הזדון ומהאידיאולוגיות הטוטאליטריות העומדות ברקע לפעולות טרור ואלימות גזענית. התקשורת מתייחסת אל קרבנות הטרור כאל משהו שנע בין טרגדיה חסרת-פשר לבין פזיזים חסרי אחריות שהכניסו את עצמם למקומות מסוכנים, כאילו היו קופצי באנג'י או טייסי פעלולים (כך, למשל, התייחסו להרוגים בקבר יוסף החודש).
לאור זאת, הפולמוס הנוכחי אינו אלא הרחבה מתבקשת במקצת של היחס המקובל לשכול במחוזותינו. היות וחללי מערכות ישראל אינם אלא קרבנות של כוחות הטבע האימתניים המכונים 'ערבים' או 'טרור', המונעים מכוחות נסתרים שאינם בשליטת בני האדם - הרי שגם קרבנות השריפה, שנפלו מכוחות טיבע לא פחות אימתניים, ראויים להכרה דומה.

הפולמוס הזה שופך אור חדש ומטריד על תרבות השכול בישראל, ועל היחס המתוסבך של החברה הישראלית לאויביה ולחלליה.
שימושי זה לא, אבל בהחלט אידיוטי.