כמו בכל ארגון המכבד את עצמו, גם ארגון האומות המאוחדות מציב בפני מצטרפים חדשים תנאי קבלה. מי שעומד בתנאי הקבלה האלה יכול לנסות את מזלו בוועדת הקבלה המקומית, ואם הוא ישכנע את חבריה הנכבדים, יותר לו לבנות את ביתו במשרדים הניו-יורקים עתירי החלונות.
בימים האחרונים, ועדה מיוחדת של מועצת הביטחון בחנה את התאמתם של הפלסטינים לתנאי סף אלו. דבר שעשוי לקבוע את גורלה של אותה יוזמת ספטמבר המהוללה.
ובכן, בכדי להתקבל לארגון היוקרתי, על המדינה המועמדת לעמוד בכללים המפורטים במגילת היסוד של האו"ם:
"החברות באו"ם פתוחה לכל שאר המדינות אוהבות השלום, אשר קיבלו על עצמן את ההתחייבויות הכלולות באמנה זו, והמסוגלים לעמוד באותן התחייבויות" (סעיף IV)
כלומר, על הפלסטינים להיות:
- א. מדינה
- ב. אוהבת שלום
- ג. מעוניינת ומסוגלת לעמוד בהתחייבויות הכלולות במגילת היסוד
מסיבות מובנות, אף כי מגוחכות כשלעצמן, לא נדון בסעיף א', שכן הפוליטיקה העולמית כבר מזמן ויתרה על הקריטריונים המעיקים כל כך שמגדירים מה היא 'מדינה'. אולם לגבי השניים האחרונים, נדמה שדווקא יש לנו מה לתרום.
אוהבת שלום ורודפת שלום
הרדיפה אחר השלום טבועה עמוק בכל הטקסטים המכוננים של המדינה הפלסטינית. באמנת אש"ף, למשל, המהווה עד היום את התשתית של הארגון נאמר כך:
"המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין והוא, לכן, אסטרטגיה ולא טקטיקה." (סעיף 9)
למעשה, הם כה אוהבי שלום עד שהם קובעים כי
"הפעולה הפידאינית (=טרור) מהווה את הגרעין של מלחמת השחרור העממית־הפלסטינית, והדבר יחייב את הסלמתה, את הרחבתה, את ההגנה עליה ואת גיוס כל היכולת הפלסטינית במסת-אדם ובמדע." (סעיף 10)
דבר זה כמובן מחייב את העקרון ההומאני לפיו
"בבטאו את עצמותו במהפכה הפלסטינית המזוינת, דוחה העם הפלסטיני את כל הפתרונות שהם תחליף לשחרור פלסטין בשלימותה, ודוחה את כל התוכניות שמטרתן חיסול הבעיה הפלסטינית או בינאומה". (סעיף 21)
אגב, ה 'תכניות שמטרתן חיסול הבעיה הפלסטינית או בינאומה' הם מה שנקרא בעברית 'תהליך השלום'.
מי שלא השתכנע בדבר כנותן של שאיפות השלום העולמי הללו, מוזמן להאזין למשל לשיר 'קלצ'ניקוב – לו יעופפו קליעיך' שזכה לחסותו של רב החסדים מחמוד עבאס.
או למשל, לרוות אושר מקביעתו של עבאס כי ה 'היסטוריה הפלסטינית תמשיך להיכתב בדם'
אלו מהקוראים שעדין לא נחנקו מדמעות אושר יכולים להתנחם בהצהרה המרגשת כי מטרת הרשות היא להשמיד את ישראל.
 |
| מטען האהבה של הספינה קארין איי |
פתרון סכסוכים בדרכי שלום
אחרי שהוכח מעל לכל ספק סביר טבעה אוהב השלום של הרשות הפלסטינית, ניגש לבחון את יכולתה לעמוד בכללים אחרים שנקבעו באמנת האו"ם.
ובכן, באמנת האו"ם נקבע כי יש לשאוף ליישוב סכסוכים בדרכי שלום
"צדדים לסכסוך אשר התמשכותו עלולה לסכן את היציבות והשלום העולמי, נדרשים ראשית כל לשאוף לפתרון על ידי משא ומתן, חקירה... ושאר דרכי שלום" (סעיף 33)
בסעיף זה כמובן, אין צורך להכביר במילים. הרי ידועה עמדתה של הרשות, הרואה בפעילות הצבאית המזוינת מוצא אחרון לחלוטין, אשר יש לנקוט בו רק כאשר כלו כל הקיצין.
לכן נקבע בתכנית השלבים (שאגב מפורסמת בעמוד הרשמי של המשלחת הפלסטינית לאו"ם) כי המאבק המזוין עומד בראש סדר העדיפויות:
"הארגון לשחרור פלסטין ישתמש בכל האמצעים ובראש ובראשונה במאבק המזוין לשחרור הטריטוריה הפלסטינית ולהקים את הישות הלאומית הלוחמנית" (תרגום ביתי)
ההכרה שיש ליישב הכל בדרכי שלום מהדהדת בעצמה גם מהכרזתו של עבאס לפיה הוא מסרב להכיר במדינה היהודית, או מקריאתו של נביל שעת' לפיה הם לעולם לא יסכימו ל'שתי מדינות לשני עמים'. השלמה לפילוסופיה הומנית זו אפשר ללמוד מהרעיונות נוטפי האהבה של ג'בריל רג'וב, שאגב מכהן על תקן 'פרטנר' ביוזמת ז'נבה. ועוד שלל התבטאויות אחרות.
לאור הממצאים שבדו"ח זה, שכמובן נאמרו רק 'לצרכים פנימיים', נראה שאין שום סיבה לשלול מהרשות הפלסטינית את הכניסה לארגון הבינלאומי. זאת, בהנחה שיחליפו רק מילה קטנטנה במגילת היסוד שלהם, ובמקום 'שלום' יכתבו 'מלחמה'.
