תנועת/מפלגת/שניים-וחצי-פעילים-ומזכירה "חדש" קוראת למפגן ענק ביום ה"נכסה"' בתל אביב:
"אומרים 'כן' למדינה פלסטינית!!"
בהודעה שצורפה להזמנה נאמר כך:
"אנחנו נמצאים ברגעים של הכרעה גורלית. הכרה במדינה הפלסטינית העצמאית עשויה לממש שלום ובטחון אמיתי לשני העמים בשתי מדינות ושתי בירות בירושלים. היום אפשר לעשות שלום ולא רק לחלום עליו – לצאת מהשטחים הכבושים ולהשתחרר מהכיבוש, לפרק את ההתנחלויות ולהחזיר את המתנחלים הביתה, לפתור את בעיית הפליטים. מול סרבנות השלום של ממשלת נתניהו-ליברמן נשמיע ברביעי ביוני ביחד, יהודים וערבים, קול של תקווה ושלום!"
הודעה זו כוללת את רוב המלל הרגיל - מי שאשם במלחמות זה ישראל. מה שמייצר בעיות זה ההתנחלויות. מה שיוביל לשלום זה הכרה במדינה הפלסטינית. וכמובן, מי ש'מסרב' לשלום זה הדמון הדו-ראשי "ליברמנביבי".
אין צורך להתעכב הרבה על המטרות של אותה מדינה פלסטינית, בטח שלא לאחר הברית "ההיסטורית" שלה עם החמאס. רק העקשנות הרציונאל-סוציאליסטית מובילה את החבר'ה מחד"ש לחזור על אותן תובנות שחוקות. חוץ מהשם של הארגון, קשה למצוא פה משהו חדש.
מה שכן מצדיק את הפוסט הזה, היא הודעתו של ח"כ דב חנין:
"הקיפאון הפוליטי שאיפיין את המזרח התיכון כל כך הרבה שנים לא יוכל עוד להימשך. משטרים רודניים קורסים מסביבנו... הגענו לפרשת דרכים ובה שתי אפשרויות – או שנידרדר להסלמה או שנצליח לעלות על דרך של הסדרים ושלום. הבחירה בפנינו ובפני עמי האזור היא חדה וגורלית: שלום לכולנו או חורבן לכולנו."
ברמת האחבנה, חנין ניחן בחוש מציאותי חד ביותר - אכן משטרים רודניים קורסים סביבנו. כל הכבוד. אולם תחזיתו לעתיד לוקה בפשטנות אופיינית: יש עמים גדולים מאד באזור שיש להם סכסוך עם איזו מדינות קטנטנה. הברירה שעומדת בפניהם היא להשמיד את אותה מדינה, או לא. קשה לראות איך החלטה שלהם לנסות להשמיד את ישראל מובילה ל"חורבן לכולנו", כמו שקשה להבין מדוע הסדר כזה או אחר של ישראל עם שכנותיה יביא "שלום לכולנו". עמי האזור דואגים לטבוח האחד בשני באופן די מרשים ללא כל קשר לכיבוש ולנכבות האופנתיות.
דיאגנוזה: "שמאלו-צנטריות"
אנו מזהים רציונאל-סוציאליזם חמור, המשמש כאן בכדי לפרק את המסגרת הלאומית-תרבותית של הסכסוך על ידי הצגתו כמאבק בין מתונים לבין 'קיצוניים משני הצדדים'.
 |
| חד"ש או חב"ד? |
מכיוון שלדעתו שורשי הסכסוכים והמתיחויות הן כלכליות-חמריות, הרי שהוא סבור שבאמצעות מערכות שונות של "הסדרים" ו"חלוקה מחדש" יוכלו הצדדים להתעלות מעל הסכסוכים הקטנוניים ולהביא את מלכות השמים.
השמאלו-צנטריות היא הגורם הראשי לחוסר הסבלנות כלפי "אויבי השלום": האדונים ביבי וליברמן והמתנחלים אוהבי-ההיתרבות. אלו רוצים להמשיך לדכא עמים אחרים ולשמור לעצמם את משאבי הטבע שלהם, או שהם מונעים מאיזו פאנטיות דתית הזויה. כל הסבר אחר לדחיית ההמלצה לבחור ב"דרך השלום" פשוט לא נכנס למסגרת החשיבה הרציונאל-סוציאליסטית שלו.
