הקמפיין המתוקשר של שלום עכשיו הקורא לחרם על מוצרי ההתנחלויות, מציג את ההתנחלויות והתעשייה שבהן כמכשול בפני השלום והשגשוג האזורי.
במודעות אלו נכתב כי שמן אחיה פוגע בסיכוי לשלום, שיין פסגות מביא לחרם על ישראל ועוד שלל פנינות מהמיטב שבמלל העל-הגיוני.
קמפיין זה, מלבד היותו קידום מכירות ענק למוצרים הללו (מעולם לא ראיתי חלווה פרוסה כל כך באלגנטיות), מתעלם מהיבט עובדתי משמעותי: במפעלי ההתנחלויות מועסקים כיום כ 11,000 עובדים פלסטינים, המהווים כ 14% מכוח העבודה הפלסטיני. עובדים אלו, שחלקם אף מועסקים במשרות בכירות, זוכים שם לרמת שכר הגבוהה פי שניים ויותר מהשכר הממוצע במשק הפלסטיני.
בהתחשב במבנה החברה הפלסטינית, יש המעריכים כי עובד כזה מפרנס בין שתיים לשלש משפחות מהחמולה שלו. בחשבון פשוט מדובר בכ 25,000 משפחות, ובמשהו כמו 100,000 יצורים אנושיים.
למי שעוד עוקב, משמעות הדבר היא כי החבר'ה מהחרמות תומכים למעשה בהכנסה של 100,000 אנשים, נשים וטף למעגל העוני. בחברה שאין לה מערכת רווחה מפותחת, יש לכך משמעויות קטלניות.
איפה ה'אדם' בזכויות האדם?
מקרה זה הוא טסט-קייס נהדר לבחינת המשמעות האמתית של שיח זכויות האדם. לכאורה, היינו מצפים ממי שמצדד בסיוע לבני אדם באשר הם אדם לתמוך בכל פרויקט שמביא לתוצאות חיוביות כל כך, ללא אפליה על רקע דת, גזע וכל השאר.
אלא שיוזמי החרמות ויחצניהם, תופסים את מושגי זכויות האדם באופן אידיאולוגי מופשט, שאיננו כפוף לשום בשם ודם מוחשי.
על פי אידיאולוגיה זו הסיפור של ההתנחלויות הוא רע לא בגלל סוגים שונים של עוולות ריאליות שהוא גורם. הוא רע באופן עקרוני.
גם אם המתנחלים היו ממנים מכיסם משכורות בנות שש ספרות לשכניהם הפלסטינים, זה היה נתפס כחלק מה 'פרקטיקות של הקולוניאליזם' וכ 'כיבוש רך' וכל מיני מושגים מהז'רגון הפוסט-קוהרנטי.
חבורה כעסנית זו לא תבוא על סיפוקה עד שהכלכלה הפלסטינית תתנתק לחלוטין מזו הישראלית, ועד שלא יתקיימו בין שתי הקבוצות שום יחסי תלות כלכליים. זה כמובן קצת קשה, בהתחשב בנתונים הגאוגרפיים המעצבנים של הארץ. משהו כמו להכריח זוג גרוש לגור באותו בית, אבל בלי שום קשר כלל. (יכול להיות ריאליטי טוב, אולי עם דץ ודצה או רמי וריטה?)
החבר'ה האלה, שרציונאל-סוציאליזם הוא רק חלק מהקללות שאפשר להטיח בהם, לא מתעניינים בשום דבר שאמור להועיל לבני אדם אמתיים. מה שמעסיק אותם אלו שאלות אידיאולוגיות ברומו של עולם שנוגעות לכל מיני מושגים מופשטים חסרי כל קשר עם המציאות. דבר שנכון גם כאשר 83% ממושאי הכיבוש האומללים מעדיפים מקומות עבודה על פני מדינה עצמאית.
מבחינתם, הפועלים הפלסטינים האומללים הם רק חלק מהקרבנות שיש להקריב בשביל לקדם את מלכות השמיים האדומה. אלו הם קרבנות השלום.
אז מה אם בשביל זכויות האדם נצטרך להקריב כמה אנשים?
איכס - אנשים!
במודעות אלו נכתב כי שמן אחיה פוגע בסיכוי לשלום, שיין פסגות מביא לחרם על ישראל ועוד שלל פנינות מהמיטב שבמלל העל-הגיוני.
קמפיין זה, מלבד היותו קידום מכירות ענק למוצרים הללו (מעולם לא ראיתי חלווה פרוסה כל כך באלגנטיות), מתעלם מהיבט עובדתי משמעותי: במפעלי ההתנחלויות מועסקים כיום כ 11,000 עובדים פלסטינים, המהווים כ 14% מכוח העבודה הפלסטיני. עובדים אלו, שחלקם אף מועסקים במשרות בכירות, זוכים שם לרמת שכר הגבוהה פי שניים ויותר מהשכר הממוצע במשק הפלסטיני.
בהתחשב במבנה החברה הפלסטינית, יש המעריכים כי עובד כזה מפרנס בין שתיים לשלש משפחות מהחמולה שלו. בחשבון פשוט מדובר בכ 25,000 משפחות, ובמשהו כמו 100,000 יצורים אנושיים.
למי שעוד עוקב, משמעות הדבר היא כי החבר'ה מהחרמות תומכים למעשה בהכנסה של 100,000 אנשים, נשים וטף למעגל העוני. בחברה שאין לה מערכת רווחה מפותחת, יש לכך משמעויות קטלניות.
איפה ה'אדם' בזכויות האדם?
מקרה זה הוא טסט-קייס נהדר לבחינת המשמעות האמתית של שיח זכויות האדם. לכאורה, היינו מצפים ממי שמצדד בסיוע לבני אדם באשר הם אדם לתמוך בכל פרויקט שמביא לתוצאות חיוביות כל כך, ללא אפליה על רקע דת, גזע וכל השאר.
אלא שיוזמי החרמות ויחצניהם, תופסים את מושגי זכויות האדם באופן אידיאולוגי מופשט, שאיננו כפוף לשום בשם ודם מוחשי.
על פי אידיאולוגיה זו הסיפור של ההתנחלויות הוא רע לא בגלל סוגים שונים של עוולות ריאליות שהוא גורם. הוא רע באופן עקרוני.
גם אם המתנחלים היו ממנים מכיסם משכורות בנות שש ספרות לשכניהם הפלסטינים, זה היה נתפס כחלק מה 'פרקטיקות של הקולוניאליזם' וכ 'כיבוש רך' וכל מיני מושגים מהז'רגון הפוסט-קוהרנטי.
חבורה כעסנית זו לא תבוא על סיפוקה עד שהכלכלה הפלסטינית תתנתק לחלוטין מזו הישראלית, ועד שלא יתקיימו בין שתי הקבוצות שום יחסי תלות כלכליים. זה כמובן קצת קשה, בהתחשב בנתונים הגאוגרפיים המעצבנים של הארץ. משהו כמו להכריח זוג גרוש לגור באותו בית, אבל בלי שום קשר כלל. (יכול להיות ריאליטי טוב, אולי עם דץ ודצה או רמי וריטה?)
החבר'ה האלה, שרציונאל-סוציאליזם הוא רק חלק מהקללות שאפשר להטיח בהם, לא מתעניינים בשום דבר שאמור להועיל לבני אדם אמתיים. מה שמעסיק אותם אלו שאלות אידיאולוגיות ברומו של עולם שנוגעות לכל מיני מושגים מופשטים חסרי כל קשר עם המציאות. דבר שנכון גם כאשר 83% ממושאי הכיבוש האומללים מעדיפים מקומות עבודה על פני מדינה עצמאית.
מבחינתם, הפועלים הפלסטינים האומללים הם רק חלק מהקרבנות שיש להקריב בשביל לקדם את מלכות השמיים האדומה. אלו הם קרבנות השלום.
אז מה אם בשביל זכויות האדם נצטרך להקריב כמה אנשים?
איכס - אנשים!
ח"כ מיכאל בן ארי, אנשים וזכויות אדמיסטים שונאי-אדם
